מה הקשר בין "חושו אחים חושו" , בית הספר "פינס" בגדרה ועגבנייה

הרב יחיאל מיכל פינס היה אדם מורכב שניסה לשלב, ללא הצלחה מרובה, בין שני העולמות שהתקיימו אז בא"י: היישוב הישן, הדתי , שומר המסורת והיישוב החדש, הציוני , השואף לייצר יהודי חדש.

פינס עצמו דילג בין העולמות הללו , דבר שהסב לו ,ככל הנראה, לא מעט סבל.

פינס נולד בעיירה רוז'ינוי שבמערב האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס) למשפחה דתית ועשירה.

לאחר נישואיו עבר למוהילב ועסק במסחר ובמקביל כיהן כראש ישיבה.

כבר בצעירותו כתב מאמרים בעיתונות בהם הטיף ליישוב א"י.

פינס עלה לא"י בשנת 1878 כנציג קרן "מזכרת משה מונטיפיורי". משפחתו נותרה ברוסיה והצטרפה אליו מאוחר יותר.

מרגע הגיעו לירושלים נקלע פינס לעימותים פוליטיים בין המחנות השונים של היישוב הישן , תוך שהוא מתקשה לתפוס צד , דבר שהפנה אליו חיצי ביקורת רבים והערים עליו קשיים מרובים. בין השאר הוטל עליו פעמיים חרם מצד חוגי הקנאים בירושלים.

פינס עסק בגאולת אדמות וכן היה ממחדשי הלשון העברית.

בין פינס לאליעזר בן יהודה נרקמו יחסי ידידות והוא ייסד ביחד עימו את "ועד הלשון העברית".

פינס אף חידש מספר מילים בשפה העברית וביניהן : "מחוג", "שעון" ו"עגבניה".

בשנת 1884 רכש פינס 3000 דונם מאדמות הכפר הערבי קטרה.

כיוון שליהודים בא"י היה אסור לקנות אדמה, נרשמה האדמה על שמו של הרב ישראל הילדסהיימר שהתגורר בברלין.

את האדמות מכר פינס למספר אגודות של חובבי ציון ברוסיה ולמספר אנשים פרטיים .

חובבי ציון מסרו את האדמות שרכשו לידיהם של הביל"ויים ואלה היו האדמות שעליהם הוקמה המושבה גדרה.

הביל"ויים שהיו אומנם חילוניים , אהבו את פינס והעריכו אותו מאוד.

בספרו : "מרשומות אחד הביל"ויים", מתאר חיים חיסין את טיב היחסים בין הביל"ויים לבין פינס פטרונם :

"הנשיא פינס נוהג בביל"ויים ברגישות יוצאת מן הכלל. אין זה דבר קל לנהל אפילו עשרה יהודים , אבל להסתדר עם חבורה של צעירים נלהבים, חסרי מעצורים , קשה מאוד.

ועם זה במשך כמעט שנתיים לנשיאות פינס, לא היה עד כה בינו לבין הביל"וים אפילו ריב אחד.

הם מכבדים אותו מאוד, ואוהבים אותו כאב וכמורה, ומוכנים לעשות למענו הכל."

"... בעיניהם הוא בר סמכא שאין לערער אחריו. כל אחד משתדל להפיק ממנו רצון. יום בואו של פינס לגדרה חג אמיתי הוא לביל"ויים".

לא מפתיע אם כך , שבשנת 1889 מסכימים הביל"ויים לבקשתו של פינס לשמור את מצוות השמיטה, וזאת למרות היותם רחוקים מן הדת והמסורת.

בקשתו זו של פינס עוררה סביבו ביקורת קשה מצד חוגים של חובבי ציון ואף מצד רבנים שסברו כי יש היתר לעבודה.

כחלק מחיבתו של פינס לביל"ויים הוא כתב לכבודם את השיר : "חושו אחים חושו" .

המילים מתארות את מפעל ההתיישבות הציונית בא"י והן נכתבו על ידי פינס למנגינת שיר רוסי.

ב-1893 יוחסה לפינס, ביחד עם אנשי היישוב הישן, האחריות להסתה כנגד אליעזר בן יהודה (בטענה כי הוא מטיף למרד כנגד השלטונות) , דבר שהסתיים במאסרו של בן יהודה.

מבחינת פינס הייתה זו ככל הנראה נקודת שבר ולמרות שהמשיך להאמין ברעיון הציוני, פסק מלהיות פעיל להגשמתו וחזר לעיסוקיו במסגרת היישוב הישן.

לאחר שהסתבך בבעיות כלכליות נאלץ לרדת מן הארץ. הוא שב לירושלים ב-1913 כשהוא עייף וחולה ונפטר בה.

ברחבי הארץ ישנם רחובות הקרויים על שמו.

בגדרה קיים רחוב על שמו וכן בית הספר הממלכתי "פינס" הנקרא על שמו.