בלוג

באך ומוצרט בבית ועז בחצר- על הייקים בגדרה


כשהייתי קטנה לא ידעתי מה פירוש המילה "ייקים".

סבא וסבתא שלי שעלו לארץ מברלין, הסבירו לי ש"יקה" בגרמנית פירושו ג'קט ושזה הכינוי שהודבק לבני המוצא שלהם כאשר עלו לארץ.

הג'קט , במידה רבה הוא סממן מאפיין של עליית הייקים,לא רק בגלל שרבים מהם המשיכו לדבוק בלבוש הזה, למרות שהגיעו לארץ חמה ולא כל כך מעונבת, אלא גם בגלל שהוא סמל בעיני לרצון של הייקים להיאחז במשהו מהמולדת הישנה שלהם.

כל תהליך של הגירה הוא תהליך קשה, רצוף אתגרים וקשיי קליטה, ללא קשר לארץ המוצא שממנה מגיע העולה, כך היה גם במקרה של הייקים .

אני מדמיינת הרבה פעמים את סבא וסבתא שלי שנולדו וגדלו בעיר ברלין.

עיר שהייתה מודרנית ואירופאית על כל המשתמע מכך: תחבורה ציבורית, פארקים ירוקים, מבנים מפוארים, בתי קולנוע, תיאטרון, בתי קפה...

ואז הם עולים על אנייה ומגיעים לכפר נידח ומאובק (גדרה בשנות השלושים) בו הם מוצאים את עצמם מגדלים עז ותרנגולות בחצר .

הייקים הביאו עימם לארץ וכך גם לגדרה תנופה של קידמה והתפתחות .

כך למשל פרנס קאודר שהיה מהנדס חשמל (וגם אח של סבתא שלי) היה אחראי לחיבורה של גדרה לראשונה לרשת החשמל.

ביחד עימו עבד גם גיסו- הנס נוטמן שהיה סבא שלי.

יהודה הגדרתי מתאר בהתרגשות את הדברים בעיתון "הבוקר" ביוני 1935:

"השבוע ראתה גדרה אור חשמל . חיברו חשמל לבית העם ולספריה. פנסים גדולים ויפים שופעים אור בשעות הערב ואין אנשים ניגפים באבני הרחוב בלילות החושך..."

הייקים הביאו עימם גם תנופת פיתוח לענף הרפתנות.

הם ייבאו מאירופה פרות אשר תנובת החלב שלהן הייתה רבה יותר מאשר של הפרות המקומיות.

משפחת קוטין הקימה בגדרה רפת ייחודית ומודרנית אשר נבנתה על פי הדגם של הרפת של מלכת אנגליה והיתה לשם דבר באזור. לכל פרה היה מקום מחייה מרווח עם מקום להמלטה משלה ומים זורמים והייתה הקפדה רבה על ניקיונה של הרפת כדי למנוע מהפרות להידבק במחלות.

הייקים הביאו לגדרה גם את הקולנוע הראשון.

ארבע משפחות (קאודר, נוטמן, קוטין ומנדלסון) התאגדו ביחד והקרינו סרטים בבית העם – במקום שבו שוכן כיום מוזיאון גדרה.

בקיץ הקרינו את הסרטים בחצר ובחורף באולם הפנימי של המבנה.

גם בתי קפה החלו לפעול בגדרה בעקבות הגעתם של הייקים.

משפחות אדלר וזינגר פתחו בתי קפה אשר שירתו גם את החיילים הבריטים ממחנות הצבא שבאזור גדרה.

אחת הבעיות של הייקים היתה הקושי שלהם ללמוד את השפה העברית שהיתה שונה מאוד משפת אימם. באותה תקופה רווחה בארץ השאיפה להחייאת השפה העברית ולא היה מקובל לערוך פעילויות תרבות בשפות זרות.

כיוון שהייקים התקשו לדבר עברית הם פנו באמצעות הסתדרות עולי גרמניה אל ועד המושבה וביקשו שיתירו להם לערוך פעילויות ציבוריות בשפה הגרמנית .

הסופר יורם קניוק בילה בילדותו בגדרה בכמה מבתי משפחות הייקים שהיו חברים של הוריו.

הוא כתב עליהם כך:

"בגדרה רכבו היֶקים על חמורים, ופרופסורים מברלין צעקו יאללה, לימדו את החמורים איך להתנהג ורכבו למושבה כדי לעשות קניות בצרכנייה. הם היו קרובים לבני המושבה אבל באיזשהו מקום לא התחברו ממש. היֶקים היו אנשים של עצמם. הם הביאו אתם את גרמניה, ואף כי דיברו עברית ואפילו ערבית, הגרמנית הייתה לא רק שפת חיקם אלא הטריטוריה שלהם. הם אהבו את השפה שנלקחה מהם, אבל לא דיברו הרבה על גרמניה ורק חלמו על גרמניה..."

פוסטים אחרונים
ארכיון הפוסטים
שמרו על קשר
  • Grey Facebook Icon

נעה שרמן גולדפינגר

052-2568863

wiseland1@gmail.com

  • White Facebook Icon

הצטרפו  אלינו בפייסבוק

© 2015  | בניית אתר weLOVEweb