מנגינת חייה – על תמר גומברג ז"ל

כבר שלושים שנה קיימת מסעדת "בית תמר" ברחוב הביל"ויים.

פעם הייתה זו המסעדה היחידה ברחוב .

היום, אפילו שכבר קיימות מסעדות רבות בגדרה, בית תמר עדיין מושכת אליה סועדים מגדרה ומכל רחבי הארץ.

אך למרות שרבים מכירים את המסעדה, לא רבים יודעים מה מקור שמה ומדוע נקראת : "בית תמר".

"בית תמר" קרויה על שם תמר גומברג ז"ל, אימו של דן (יבדל לחיים ארוכים) הבעלים של המקום. תמר נפטרה בשנת 1986 בהיותה בת 49 בלבד .

יש אנשים שנכנסים לנו ללב ונשארים שם לתמיד. כזו הייתה תמר.

אפילו שחלפו שנים רבות מאז מותה , היא נותרה בליבם ובזיכרונם של אנשים רבים עד היום.

את תמר הכרתי כילדה קטנה, בהיותי בגן הילדים. היא הייתה המורה שלנו לריתמיקה.

תמר הייתה מגיעה אלינו ומנגנת באקורדיון שלה.

הנגינה שלה הילכה עליי קסם ואני חזרתי הביתה ואמרתי להוריי שגם אני רוצה לנגן באקורדיון כמו תמר. הוריי קנו לי אקורדיון צעצוע קטן ואני התחלתי לנגן עליו , ללא כל לימוד מקצועי, אלא רק על ידי ניסוי וטעייה.

מכאן נסללה הדרך ללימודי הפסנתר שלי שנמשכו מספר שנים.

מאז שמורה אצלי פינה חמה בלב לתמר גומברג.

תמר גומברג, לבית עזריאלי, גדלה בגבעתיים והייתה חברה בתנועת "השומר הצעיר".

חבריה מאותם ימים העידו עליה שכבר אז הפליאה בנגינתה באקורדיון והיתה חלק מחבורה שובבה של בנות שנקראו "החבורה השחורה". היה לה אופי קצת מרדני והיא "העזה" להופיע לתנועה עם סנדלים תנכיות אופנתיות שלא הלמו את כללי הצניעות השומרית.

עם גיוסה לצה"ל נשלחה לקורס מ"כיות . היא סיימה את הקורס בהצלחה ושירתה בבה"ד 12, אך לא אהבה את התפקיד ועשתה כל מאמץ לעבור לתפקיד אחר.

לשמחתה הועברה לשרת בחטיבה 11 בתפקיד של שלמת ומשק"ית ח"ן ושם הכירה את שביק גומברג מגדרה.

בשנת 1957, לאחר שנתיים של חברות, נישאו שביק ותמר בחתונה כפרית ושמחה שנערכה על הדשא בחצר הבית של משפחת גומברג. בגדרה.

לתמר ולשביק נולדו שלושה בנים : אייל, ירון ודן.

תמר תמיד אהבה לשיר . היא שרה בכל הזדמנות – במקהלה של התנועה, במהלך שירותה הצבאי וגם בחיי היומיום. השירה ליוותה את חייה והיא הייתה שרה במלוא הרגש.

כך גם אהבה לנגן והפליאה בנגינתה באקורדיון להנאת כל שומעיה.

במופע שהועלה לרגל חגיגות המאה למושבה גדרה, השתתפה תמר ואף נבחרה לשיר כסולנית.

תמר היתה מוסיקאית בנשמתה והצליחה להעביר את אהבתה למוסיקה לכל סובביה.

באופן טבעי היא בחרה בהוראת הריתמיקה לגיל הרך, זה היה שילוב של שני הדברים שאהבה יותר מכל: ילדים ומוסיקה.

הילדים אהבו אותה בחזרה, הם נמשכו אחריה והיו מגיעים אל ביתה כדי לפגוש אותה.

לתמר היה קסם אישי רב, היא ניחנה באצילות ונעימות הליכות וכן בלב ענק .

היא הייתה כמו מגנט , מספר עליה שביק בעלה, כולם "נדבקו" אליה מקטן ועד גדול והיא ידעה להסתדר עם כל אחד ולהרעיף ליטוף ואהבה .

מכריה הרבים מעידים עליה כי תמיד אהבה לעזור , הייתה אכפתית כלפי הזולת והקרינה חום סביבה.

כך נזכור את תמר , כאישה יפה חייכנית ונעימה שנגינתה היא חלק מנגינת חיינו.