האם היו הביל"ויים חילוניים או שומרי מצוות
פולמוס שלם התחולל בשנים תרמ"ח- תרמ"ט 1887-1888 סביב שנת השמיטה והרוחות סערו ברחבי העולם בקרב קהילות חובבי ציון. במרכז הסערה מצאו עצמם מתיישבי המושבה הצעירה גדרה.
הרקע לדברים היה במצוקה הכלכלית אליה נקלעו מתיישבי גדרה.
האדמה החקלאית שעמדה לרשותם הייתה מועטה והניבה יבול דל שלא היה בו די כדי לכלכל אותם והם נאלצו לחיות מתרומות שהגיעו מחובבי ציון בגולה.
הם זעקו ופנו שוב ושוב שישלחו להם מימון לרכישת אדמות נוספות בכדי שיוכלו להגיע ליבול רב יותר ולא יזדקקו עוד למתנות אחיהם בגולה.
התרומות בוששו להגיע וגבאי הקהילות היו עסוקים ביניהם בוויכוחים מה דחוף יותר : רכישת אדמות או בניין הבתים .
בשנת תרמ"ט הייתה שנת שמיטה אשר משמעותה הייתה כי מתיישבי גדרה לא יוכלו לעשות שימוש ביבולם וכך למעשה נגדע מקור פרנסתם לשנה שלמה.
החלו דיונים בקהילות היהודיות ברחבי העולם האם חובה עליהם לקיים את מצוות השמיטה או לא.
היו רבנים שגרסו שרק מי שתורתם אומנותם היא יוכלו לעמוד ולקיים את מצוות השמיטה , וכיוון שהביל"ויים אינם תלמידי חכמים אלא באו לבנות את הארץ מתוך מטרה לחיות חיים עצמאיים ולא כבני חסות, לכן צריך להקל עליהם ולהתיר להם את היבול גם בשנת השמיטה .
אלא שהיו שגרסו בדיוק להיפך ואמרו כי עדיף שארץ ישראל תהיה מעון תנים מאשר שיגורו בה יהודים שאינם מקפידים על מצוות התורה.
הביל"ויים אשר לא הקפידו בענייני דת ומצוות , היו מוקצים בעיניהם של חלק מהרבנים והיו אף שהרחיקו לכת ודרשו מחובבי ציון לממן את חזרתם לחוץ לארץ.
על כך הגיבו חובבי ציון בזעם : "הצעות הגאון מוואלאזין ... כוונתו גלויה לעין כל לגרש את עובדי אדמת ארץ הקודש ולהוריש חלקם לאוכלי לחם העצבים. מחרישים משתאים עמדנו למראה הטורים האלה ורוחנו נבקה לראות את העזרה אשר הושיטו לנו רבנינו נאורי דורנו, אשר עליהם השלכנו יהבנו ... נפשנו עלינו השתוחחה לראות , כי אחרי העמל הרב והמשא לעייפה אשר סבלנו , זה חמש שנות יגון ותלאה, יואל איש יהודי להציע לאבד בלי משים ביום אחד את כל אשר רכשנו לנו ביגיעת רוח.
הועד אשר יאות לעשות המזימתה ולמלא אחר הצעה כזו, על דגל חובבי ציון לא יחשב... ואין לנו חלק ונחלה בו."
מתיישבי גדרה בחרו בסופו של דבר לקיים את השמיטה ולא לעבד את האדמה.
הם עשו זאת מתוך ציות לפינס (פטרונם) אשר הלך בעקבות פסיקת רבו שתמך בקיום השמיטה.
גם על כך יצא הקצף על הביל"ויים בגדרה והיו כאלה, גם מקרב חובבי ציון, שכינו אותם בטלנים ועצלנים .
בסופו של דבר הבין פינס כי אם לא ישובו הביל"ויים לעבד את אדמתם , גם בשנת השמיטה, הם עלולים לאבד את התמיכה והמימון של חובבי ציון ולהגיע חלילה למצוקת רעב של ממש.
לכן, חזרו הביל"ויים לעבד את אדמתם גם בשנת השמיטה.
הוויכוח על נושא השמיטה העלה על פני השטח את תדמיתם הבעייתית של הביל"ויים כאנשים שלא הקפידו על קיום המצוות. גם לסוגיה זו היה צורך לתת פתרון.
בסופו של דבר הוחלט לשלוח לגדרה שוחט ובודק אשר ילמד את אנשי גדרה פרק בהלכות הדת, ישגיח על שמירת המצוות וישמש גם כשליח ציבור.
לתפקיד זה נבחר יחזקאל ליבוביץ' , אביו של דב אריאל ליבוביץ' הביל"ויי, אשר התיישב בגדרה ביחד עם אשתו בשנת 1888.
