למי צילצל הפעמון

בימים הרחוקים של ראשית ההתיישבות, עת לא היה חשמל ובוודאי שלא הייתה מערכת אזעקה משוכללת , גם אז היה צורך להודיע הודעות חשובות וגם להתריע במקרה של סכנה קרבה.

האמצעי שעמד לרשותם של המתיישבים היה פשוט אך יעיל: הפעמון.

ברבות מן המושבות הראשונות השתמשו בפעמון כדי להודיע על אירועים חשובים : הולדת תינוק, חגיגה במושבה או, לא עלינו , בעת מלחמה או סכנה.

כך למשל במלאת שלושים שנה למושבה גדרה, יצאו הביל"ויים בתהלוכה חגיגית לציון המאורע המשמח.

פעמון המושבה צילצל אז שלושים פעמים – פעם אחת כנגד כל שנה משנותיה של המושבה.

פעמון המושבה של גדרה נתרם על ידי יהודי עשיר בשם ברסקי.

סיפרה בזכרונותיה , שושנה סיגלביץ' :

"את אחוזתו של ליס קנה מר ברסקי שנעשה לאיכר במושבה. בעל ממון רב היה...אם כי היה הגביר במושבה , לא גבה אפו כלפי הבריות ומעורה היה בעניינים הציבוריים השונים. לימים נבחר כחבר בוועד המושבה ואחד הדברים שיזם , היה הפעמון שקנה ביפו."

שושנה מתארת כי באותם ימים היה ליד בית הכנסת צריף של עץ . "אל הקיר הפונה לרחוב הוצמד מגדל צר וגבוה , בנוי בעץ , שבראשו נתלה הפעמון.

מהענבל השתלשל חבל ארוך לתוך תא, ובתא היה שעון קיר.

כל מי שעבר ברחוב ורצה לדעת את השעה , הציץ באשנב קטן אשר בתא.

לצילצול הפעמון היו יעדים שונים: אות לתושבים שתתקיים אסיפה באותו ערב, הפסקת עבודה בבציר הענבים ובקטיף השקדים בשעת הצהריים ולעת ערב."

לימים פורק הצריף ובמקומו נבנה מבנה בית הכנסת (זהו בית הכנסת "ישורון" אשר נמצא כיום ברחוב הביל"ויים בגדרה).

אז הועבר הפעמון למקום חדש ונתלה מוסתר בין ענפיו של עץ האקליפטוס הגדול, שהיה בחצרם של שלמה ורבקה צוקרמן (ברחוב הביל"ויים).

לימים נהרס בית צוקרמן ובמקומו נבנה המבנה שבו שוכן כיום בנק לאומי. גם האקליפטוס נגדע ואין לו זכר כיום.

בינתיים עבר פעמון המושבה פעם נוספת והוצב בראש מגדל המים שמאחורי בית הכנסת.

מגדל זה שימש בעיתות מלחמה גם כמגדל שמירה והיו מעבירים מראשו הודעות בשפת המורס אל יישובי הסביבה.

הפעמון שימש גם כפעמון אזעקה . אז היו הבחורים בגדרה נדרכים ומתכוננים להגנת המושבה מפני פורעים או מתנכלים .

סופר על בנדט אורשנסקי כי כאשר פעמון המושבה היה מזעיק את התושבים לבוא לעזרת מישהו מבני המקום שהתנפלו עליו בשדות המרוחקים, התבלטה תמיד דמותו הגבוהה עם הזקן הלבן בראש היוצאים לעזרה.