נשים יוצאות מגדרן: דרושה מיילדת

מה הייתם עושים אם פתאום כך באמצע החיים הייתם נדרשים ליילד תינוק?

וזאת כמובן בלי כל הכשרה מוקדמת...

ומה הייתם עושים, אם זה לא היה תינוק אחד, אלא מאה תינוקות?

מוזמנים לקרוא את סיפורה של המיילדת הראשונה של גדרה: גיטל הנקין.

גיטל הנקין לבית רוזנמן, המיילדת הראשונה של גדרה, הייתה מסוג המיילדות העממיות. היא נולדה ביקטרינוסלב שבאוקראינה. לפי מקור אחד שנת לידתה הייתה1817 ולפי מקור אחר היא נולדה ב-1825. בנה, מרדכי, עלה לארץ לפניה, הצטרף למייסדי גדרה בקיץ 1885 והיה חלק ממתיישביה הראשונים של המושבה. גיטל, שהייתה אלמנה, עלתה כמה חודשים אחריו, לאחר שקיבלה ממנו מכתבים מארץ-ישראל. בעת עלייתה לארץ הייתה בת 60 או 68. עמה עלו שני ילדיה, שרה ויצחק הנקין. היא התיישבה בגדרה, שהייתה אז מושבה צעירה, בראשית ימיה.

לא היו בסביבה בית מרקחת, מרפאה או בית חולים. גם רופא לא היה ואף לא חובש. בתחילה היו מייסדיה של המושבה צעירים ורווקים, אך ככל שעברו הימים החלו להינשא ואף להוליד ילדים, או אז נדרשה עזרת מיילדת. המיילדות המסורתיות של אותם ימים היו, כאמור, נשים מבוגרות, לעיתים זקנות. הן היו בעלות ניסיון חיים כללי וניסיון בלידות שהן עצמן חוו. מכיוון שהייתה האישה המבוגרת ביותר במושבה, בעלת ניסיון החיים הרב ביותר ובקיאה ב'תרופות סבתא', קיבלה על עצמה גיטל הנקין את תפקיד המיילדת. למרות שלא למדה את תורת המיילדות מעולם, היא יילדה (לפי המסורת המקומית) את מאה התינוקות הראשונים של גדרה. אנשי גדרה העידו עליה כצדקת גדולה, מכיוון שעשתה זאת כמצווה ולא גבתה כל שכר ממשי על עמלה.

כשלידה עברה בשלום ובהצלחה, נהגה גיטל לבקש כתמורה, חבילת נרות שאותם הייתה מביאה לבית הכנסת. בדומה למיילדות המסורתיות שזכו לאהדת הקהילה שבה חיו ואף כונו בתארי כבוד כגון: "די בובה" (אצל האשכנזים) או בוליסות" ו"רוביסות" (אצל הספרדים), זכתה גיטל הנקין גם היא בכינוי של כבוד מתושבי גדרה. מכיוון שיוחסו לה לידותיהם של מאה התינוקות הראשונים של המושבה, היא זכתה בכינוי: 'אם כל חי'.

כיום יש רחוב בגדרה הקרוי לכבודה: "אם כל חי". בדומה למיילדות המסורתיות בתקופתה, עסקה גיטל גם בריפוי תחלואים שונים ב'תרופות סבתא', שהיו לעיתים על גבול המאגי. כך, למשל, ייעצה לשים מטבע של נפוליאון זהב על בטנו של חולה שהתלונן על צרבת, כדי "שימצוץ את המחלה". נכדתה, שושנה סיגלביץ', העידה עליה כי הייתה אישה טובה וצדקנית ואהובה בקרב תושבי המושבה.

מעבר להיותה מיילדת, סייעה גיטל גם ברפואות שונות. היא הייתה אישה פעלתנית שלא נחה לרגע: הייתה רוקחת מרקחות וריבות מענבים, בשעות היום והלילה הייתה עוסקת בסריגה, בעונת קטיף השקדים, הייתה יושבת עם כולם וקולפת את השקדים.

גיטל הייתה ידועה גם בלשונה החדה ובחוש ההומור שלה. כך, למשל, סיפר אמנון הורביץ כי ביום כיפורים אחד פגשה בבית הכנסת בחיים חיסין, לאחר שעלה לתורה. חיסין פנה אליה ושאל אותה אם התפלל טוב, והיא ענתה לו בתמורה: "כן" והוסיפה: "אבל אם רצית לטעום משהו ביום הכיפורים לפני התפילה, למה היה לך לאכול שומים דווקא, שריחם נודף מקצה הרחוב ועד קצהו".

היא נפטרה בשנת 1917 ונקברה בבית העלמין בגדרה.