בשנת 2000 סגר צבי שוסטר את הדלת מאחוריו ועזב בפעם האחרונה את חנות הצילום שלו, משאיר מאחוריו פרויקט חיים שנמשך חמישים שנה. ארגזים של סרטי נגטיב , עם אלפי הצילומים שצילם, נארזו בקפידה והונחו במרתף ביתו. עם השנים שחלפו יד לא נגעה בהם ואבק סמיך כיסה אותם. שרה, בתו של צבי , מספרת לי שהיא תמיד הבינה את הערך ההיסטורי והתרבותי של התמונות שצילם אביה, ולכן הפצירה בו שישמור את הסרטים הישנים. "זה היה חלום שלי שנים לעשות עם זה משהו, אך לא היה לי זמן", היא אומרת. אך חלומות שמבעבעים בתוכנו