בלוג

בשנת 2000 סגר צבי שוסטר את הדלת מאחוריו ועזב  בפעם האחרונה את חנות הצילום שלו, משאיר מאחוריו פרויקט חיים שנמשך חמישים שנה.

ארגזים של סרטי נגטיב , עם אלפי הצילומים שצילם, נארזו בקפידה והונחו במרתף ביתו.

עם השנים שחלפו יד לא נגעה בהם ואבק סמיך כיסה אותם.

שרה, בתו של צבי , מספרת לי שהיא תמיד הבינה את הערך ההיסטורי והתרבותי של התמונות שצילם אביה, ולכן הפצירה בו שישמור את הסרטים הישנים.

"זה היה חלום שלי שנים לעשות עם זה משהו, אך לא היה לי זמן", היא אומרת.

אך חלומות שמבעבעים בתוכנו , סופם שיתגשמו.

וכך לפני כשלוש שנים החלו שרה ובן זוגה מאיר  בפרויקט עצום הממדים של מיון התשלילים וסריקתם.

שרה ומאיר, שניהם בני גדרה שחיים במושבה כל ימי חייהם, גילו אוצר מרגש .

כשהחלו לסרוק את הנגטיבים, לפתע ניבטו אליהם מהתמונות, דמויות גדרתיות ותיקות, דמויות מהיישובים בסביבה, ואף אנשים ידועי שם ממדינת ישראל.

צבי תיעד את החיים במושבה גדרה ובסביבתה ,נכח בכל אירוע חשוב במושבה, צילם חתונות ואירועים משפחתיים, הנציח במצלמתו משפחות ובודדים, בתי ספר וגנים ,מוסדות חינוך וישיבות .

הארכיון שלו הוא בעל חשיבות ראשונה במעלה בתולדותיה של...

כשבנדט אורשנסקי החליט לעלות לארץ ישראל , הוא לא עשה זאת מתוך הכרח או מצוקה.

בנדט אשר היה איש אמיד שעסק בסחר יערות , עלה לארץ מתוך השקפת עולם ציונית.

הוא היה יהודי דתי אשר חונך ברוח תנועת חב"ד , נשוי לרעייתו הניה ואב לחמישה ילדים.

כשהחלו להגיע ידיעות אודות הקמת תנועת ביל"ו ושמועות בנוגע להקמת מושבות יהודיות בארץ ישראל , הוא חש התלהבות רבה והחליט לנסוע לארץ ישראל ולבדוק אפשרות להתיישב בה.

החלום ליישב את ארץ ישראל משך את ליבו, למרות גילו הלא צעיר.

בנדט עלה לארץ בשנת  1890 בהיותו בן 47 ולאחר שראה כי טוב, הורה לבני משפחתו לסגור את עסקיו ולשלוח לארץ את אשתו וילדיו.

בנדט הניה וילדיהם רכשו נחלה במושבה גדרה והתיישבו בה ב-1891 (נחלתם נמצאת ברחוב הביל"ויים בגדרה במגרש הצמוד לבנק לאומי מכיוון מזרח).

מרגע שרגלו דרכה בארץ ישראל, נשבע כי לא יעזבנה.

מספרים כי למרות גילו ,בנדט לא ויתר על העבודה הקשה ואף היה בין המגינים הנחושים ועזי המצח שהגנו על המושבה ועל הרכוש של המתיישבים.

בכל פעם שפעמון המושבה היה מצלצל היו רואים את דמותו הגבוהה של בנדט העטורה בזקן לבן כשהוא ממהר להושיט עזרה למי מתושבי גדרה שנגזל על ידי שוד...

אני מגיעה אל שכונת פלורנטין בתל אביב ומחנה את הרכב שלי בחניון קצת מוזר בפאתי השכונה.

מבט אחד חטוף בסביבה,  מכניס אותי במהירות אל האווירה המיוחדת של השכונה הזו.

שפע של ציורי גרפיטי מכסים את הקיר האחורי של החניון ואצלי בראש מתנגן לו השיר:

"היא אמרה לי תראה 
החיים די קלים 
נשכור לנו חדר בדרום תל אביב 
ונחיה כמו גדולים "

המילים והלחן הללו שכתב יהלי סובול התנגנו כשיר הפתיחה של סדרת טלוויזיה מצליחה, שהביאה את שכונת פלורנטין אל לב התודעה הישראלית, אי שם בשנות התשעים.

אך השכונה הוקמה למעשה עשרות שנים קודם לכן כשכונת עולים , על שטח של פרדסים בפאתי העיר תל אביב ובסמיכות לעיר יפו.

מייסדיה של השכונה היו היזם דוד אברבנל והקבלן שלמה פלורנטין אשר קרא לשכונה על שם אביו דוד פלורנטין, ציוני נלהב וממנהיגי יהדות סלוניקי.

בשכונה שנוסדה בשנת ,1927 התגוררו עולים  מיוון, פולין, צפון אפריקה, בולגריה, טורקיה ובוכרה.

בשנות השישים החלה השכונה להתרוקן מתושביה הוותיקים והתפתחו בה אזורי תעשייה ומסחר.

בשנות התשעים החליטה עיריית תל אביב על חידוש פניה של השכונה והיא החלה למשוך אליה צעירים והפכה למקום או...

עבורי השם חולדה איננו רק שם של קיבוץ משגשג עם עבר ומורשת מרתקים.

קיבוץ חולדה הוא המקום שקלט אליו בשנות החמישים את חמותי אנקה ואחותה רחל ועוד מחבריהם , חברי גרעין גורדוניה וינה ,שעלו לארץ לאחר שניצלו מהשואה. עד היום לחולדה יש פינה חמה בלב בקרב בני משפחתנו.

סיפורה ההיסטורי של חולדה הוא סיפור על חורבן ותקומה , סיפור על נחישות ואהבת המולדת.

בשנת 1909 הוקמה בשטח שממזרח לקיבוץ חולדה של ימינו חווה חקלאית.

במסגרת פעילות החווה ניטעו עצים מזנים שונים והיער קיבל את השם : "יער הרצל", על שמו של בנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, אשר נפטר מספר שנים קודם לכן.

בשנת 1929 במסגרת מאורעות תרפ"ט, הותקפה חולדה על ידי המון ערבי מהכפרים בסביבה.

מגיני החווה בפיקודם של יעקב אברמזון ואפרים צ'יזיק , נסוגו אל תוך השטח והתבצרו בבית הרצל.

תוך כדי הנסיגה ספג אפרים צ'יזיק פגיעה ונהרג.

המגינים המשיכו להגן בעוז על החווה עד אשר הגיע כח של שוטרים אנגלים ופינה את הלוחמים מהמקום.

האנגלים סירבו לבקשת המגינים לקחת עימם את גופתו של אפרים צ'יזיק.

גופתו של אפרים נותרה במקום וכשבוע לאחר הקרב, הגיעו לשם אחותו ואחיו עם מספר חברים, בסיוע שוטרים בר...

אחד מסממני העונה הזו של השנה, תקופה שבה הקיץ מסתיים ושנה עברית חדשה מתחילה , הם עמודי התפרחת הלבנים והחגיגיים של החצב, המבשרים את בוא הסתיו.

מבחינה בוטנאית החצב הוא גיאופיט. הוא ניזון מבצל גדול המצוי בתוך האדמה שבו אוגר החצב מים וחומרי מזון. הבצל יכול להגיע עד לקוטר של 20 ס"מ והוא נחשב לגדול בבצלים של צמחי א"י.

שורשיו של החצב יכולים להגיע עד לעומק של מספר מטרים ואף לחצוב את דרכם דרך סדקים בסלע, יש הגורסים שזהו מקור שמו, שכן הוא חוצב אל תוך הסלע.

במהלך החורף מצמיח החצב עלים בשרניים אשר קמלים בהדרגה באביב עד להיעלמותם המוחלטת בקיץ, אז אין זכר לחצב מעל פני הקרקע עד שמתחילים להופיע עמודי התפרחת שלו.

עמודי התפרחת הראשונים מתחילים לבצבץ מן האדמה כבר באמצע חודש אב ויש האומרים כי זהו מקור שמו של החצב- כלומר- חצי אב.

כיוון ששורשיו עמוקים , קשה לעקור את צמח החצב ולכן לאורך הדורות נהגו להשתמש בו כדי לסמן את הגבול שבין החלקות.

גם במקורות היהודיים נזכר מנהג זה בהקשר של סימון חלקות השדה ולפי המדרש, יהושע בן נון סימן באמצעות החצב את גבולות שבטי ישראל בעת התנחלותם בארץ.

וכך נכתב בתלמוד הירושלמי, במסכת פאה :

"...

ישראל ידועה כיום בעולם כמדינת הסטרטאפים , ואכן, חברות ומיזמים ישראלים נמכרים בסכומי עתק לחברות ברחבי העולם.  אך היזמות, החזון והנחישות היו חלק ממרכיבי ההצלחה של הציונות עוד בראשית ימיה. בימים אלה עם פתיחתה של שנת הלימודים בבתי הספר , נחמד להיזכר במיזם חשוב שהולידה הציונות, והוא בית הספר העברי .

בעוד שנראה לנו , אולי, כי החינוך העברי היה כאן מאז ומתמיד , הרי שלא כך הם פני הדברים.

בית הספר העברי הראשון בארץ ובעולם, שבו נלמדו כל מקצועות הלימוד בשפה העברית , נוסד במושבה ראשון לציון רק בשנת 1886 ושמו כיום בית ספר "חביב".

בקרב אותם ציוניים אשר החלו ביישוב הארץ , נבטה ההכרה כי כדי להצמיח כאן דור חדש של יהודים, אשר יהיו מחוברים אל הארץ הזו ושונים מהיהודי הגלותי , יש להטמיע בהם ערכים חדשים.

אחת הבעיות הייתה שהמתיישבים לא דיברו בשפה אחידה.

הם הגיעו מארצות שונות וכל אחד דיבר בשפת אימו. בבית דיברו בדרך כלל יידיש ואילו השפה הרשמית בחוץ הייתה באותם ימים צרפתית.

המתיישבים הבינו כי בכדי לייצר כאן חברה חדשה יש להטמיע שפה אחידה בה ידברו כולם.

וכאן עלה הרעיון של לימוד בשפה העברית, שהייתה באותה עת שפה מתחדשת.

מנה...

לפני אי אילו שנים, כשהייתי חיילת , הייתה לי כומתה אדומה.

שירתתי בבית הספר לצניחה בתל נוף כמשק"ית חוו"יה (חינוך וידיעת הארץ) וכחלק מתפקידי העברתי לחיילי הבסיס תכנים של מורשת קרב וידיעת הארץ ובעצם את כל הבסיס הערכי שיחבר אותם למשמעות ולעשייה שלהם בשירות הצבאי.

אחד מסיפורי הקרב שהעברתי היה סיפורו של הקרב על המיתלה- קרב עקוב מדם בו התבצעה הצניחה הקרבית הראשונה של צה"ל.

לא רחוק מהבסיס ששבו שירתתי , ממערב לכביש 40, נמצאת אנדרטת הצנחנים.

האנדרטה הוקמה בשנת 1960 על ידי זאב לדיז׳ינסקי, לאחר שבנו, עובד לדיז'ינסקי נפל בקרב על המתלה. האנדרטה תוכננה על ידי הצייר אהרון כהנא.

סגן עובד לדיז'ינסקי ז"ל, יליד העיר רחובות לחם ונהרג בקרב המיתלה במבצע קדש בשנת 1956.

הוא הוביל את מחלקתו במהלך קרב שהתחולל עם כח מצרי שהיה מחופר בכוכים במעבר ההרים המכונה המתלה, בסיני.

במהלך הקרב השליך רימון לעבר עמדה מצרית. הרימון התגלגל בחזרה לעברו ולעבר חייליו.

בהחלטה של רגע , הצמיד עובד אל הסלע את החייל שלצידו וסוכך עליו בגופו תוך כדי שהוא סופג את כל רסס הרימון.

על גבורתו בקרב קיבל לאחר מותו את צל"ש הרמטכ"ל, שהומר בהמשך לעיטור ה...

"סבתוש הסעות" – זה השלט המשעשע בו הבחנתי בהגיעי לקיבוץ גבעת ברנר.

השלט הזה היה תלוי בחינניות על קלנועית שחנתה בצד הדרך.

עד מהרה מצאתי את עצמי רכובה על אחת כזו ביחד עם דוד- חבר הקיבוץ, אשר ערך לי סיור מופלא בין ימי העבר וההווה של הקיבוץ.

כמי שגרה בגדרה מימי ילדותה , יצא לי לבקר פעמים רבות בגבעת ברנר , שנמצא במרחק דקות ספורות של נסיעה ממקום מגוריי, אך מסתבר שגם מקום מוכר לכאורה הוא לא תמיד באמת מוכר.

כך גיליתי המון פינות קסם של ממש , בחלקן לא הייתי מעולם.

גבעת ברנר הוא קיבוץ מטופח ויפיפה בעל היסטוריה עשירה ומרתקת עם המון נוסטלגיה מתקתקה וגם חוש הומור מפותח. בינות למרבדי הדשא והפרחים נחבאות גם לא מעט יצירות אומנות מרהיבות. צריך רק לעצור לרגע ולהתבונן.

פתחנו את סיורנו במוזאון האוצרות – שכשמו כן הוא- מלא באוצרות של ממש עבור כל חובב נוסטלגיה והיסטוריה. במקום יש שחזור של חדר האוכל של פעם – כולל הכלבויניק המפורסם, לוח של סידור העבודה , ואפילו שחזור של אוהל כמו זה שהתגוררו בו ראשוני הקיבוץ אי אז בימים.

בדמיוני יכולתי לשמוע לרגע את שידור הכרזת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר ,בוקע מן הרדיו הישן המוצג בתצו...

במרכז גינת רחל בגדרה, בקצהו של רחוב הביל"ויים , ניצבת אנדרטה גדולה ומרשימה.

זוהי יד לזכרו של ד"ר וולפגנג זאב פון וייזל ז"ל.

(על ד"ר פון וייזל, איש מרתק בפני עצמו , כבר כתבתי בעבר בכתבה נפרדת ).

את האנדרטה הכין לזכרו האומן האוסטרי ארנסט דגספרי, אשר חתימתו מופיעה בתחתית האנדרטה. כן כתוב על האנדרטה:" יד לד"ר זאב פון וייזל".

פרופ' דגספרי היה אומן בינלאומי, בעל השכלה בגרפיקה, שיצירותיו נמצאות כיום במקומות שונים בעולם, וביניהם: מוזאון הותיקן , המוזאון לאומנות "אלברטינה" שבוינה, מוזיאון ישראל בירושלים ועוד.

אז איך קרה שיצירה שלו מוצגת גם במרכזה של המושבה גדרה ?

מסתבר שדגספרי היה אוסטרי ,נוצרי, בעל השקפת עולם קתולית אשר חש רגשות אשם לאחר השואה.

הוא הגיע לישראל להציג את יצירותיו בתערוכה, וביקש מד"ר פון וייזל שיכתוב מאמר על יצירותיו כדי לפרסם את התערוכה.

ד"ר פון וייזל שהיה איש אשכולות ובעל השכלה רחבה , גם בתחום האומנות, עשה זאת בשמחה וכתב מאמר מפרגן על התערוכה. זו הייתה נקודה בקריירה שממנה נפתחו לדגספרי הרבה דלתות והוא הפך עם הזמן לאומן מצליח ומפורסם שיצירותיו הוצגו בכל רחבי העולם.

דגספרי ופון וייזל הפכו...

כבר כמעט שלוש שנים שאני כותבת כאן את סיפוריה של גדרה,

במקביל לסיורים שאני מדריכה במושבה ובכל רחבי הארץ.

רבים שואלים אותי מאיפה אני משיגה את החומר?

מאיפה באים הרעיונות?

אז החלטתי הפעם לספר לכם את הסיפור שמאחורי הקלעים, את הסיפור שלי, ואיך הוא מתחבר למדור שאני כותבת ולגדרה בכלל.

כמו הרבה דברים בחיים, גם כאן לאירוע מקרי היה חלק בהתרחשויות.

במקור אני מגיעה מעולמות התוכן של חינוך וידיעת הארץ.

כבר לפני יותר מעשרים שנה עשיתי תואר בלימודי א"י וקורס מורי דרך.

החלום שלי היה להפיץ את אהבת הארץ בקרב ישראלים ותיירים כאחד.

אך כשסיימתי את לימודיי שטף את המדינה גל הפיגועים הנורא של המחבלים המתאבדים, והתיירות כמעט ונעלמה מהארץ.

באותה עת התגלגלה לפתחי הזדמנות חדשה והתקבלתי לעבוד בחברת סטארטאפ, אשר הכשירה אותי ולימדה אותי מקצוע חדש- בדיקות תוכנה. כך מצאתי את עצמי בקריירה שנמשכה שתיים עשרה שנה . מהר מאוד התקדמתי לתפקידי ניהול ודרכי הייתה סלולה לכאורה עד הפנסיה:

הייתה לי משרה ניהולית מתגמלת ויציבה , באחד הבנקים הגדולים בארץ , שם ניהלתי עשרות עובדים .

אך הנשמה שלי רצתה משהו אחר, וכאן בדיוק הגיעה יד המקרה.

יום אחד שמעתי...

Please reload

פוסטים מומלצים

האוצר של שוסטר

May 18, 2019

1/10
Please reload

פוסטים קודמים
Please reload

שימרו על קשר
  • Grey Facebook Icon
ארכיון פוסטים
Please reload

נעה שרמן גולדפינגר

052-2568863

wiseland1@gmail.com

  • White Facebook Icon

הצטרפו  אלינו בפייסבוק

© 2015  | בניית אתר weLOVEweb