ביום שני מדינת ישראל תרכין את ראשה ותתייחד עם זכר הנופלים במערכות ישראל ובפעולות האיבה. בנימה אישית, אני רוצה לספר על ד"ר ברוך זינגר ז"ל, שהיה תושב גדרה. אני לא אשכח את היום ההוא : יום ראשון 02.12.2001 חזרנו באותו הבוקר מטיול של שבועיים בהודו ותאילנד. נסענו קצת לנוח ולהתנתק מהמציאות הקשה והמדממת של אותם ימים עמוסי פיגועים . אך כשהגענו הביתה הלמה בנו המציאות במלוא כוחה האכזרי . הטלפון צילצל ועימו בשורת האיוב הנוראה : ברוך זינגר נהרג. איך?? מה?? מה קרה?? הלב והמח סירבו לעכל.

בראשית ימיה של המושבה גדרה לא היו בה כל שרותי רפואה מוסדרים. לא היה בה לא חובש ולא אחות ובוודאי שלא רופא, וכשנזקקו לבית חולים נסעו ליפו או לירושלים. רק בשנת 1909 , עשרים וחמש שנה לאחר היווסדה של המושבה, הגיעה אליה הרופאה הראשונה ושמה היה ד"ר בת שבע יוניס . ד"ר יוניס , נולדה ברוסיה בשנת 1880 למשפחה יהודית ציונית. היא גדלה באודסה ושם סיימה את לימודיה בגימנסיה לבנות ואף למדה עברית אצל מורים פרטיים. לאחר סיום לימודיה ,למרות התנגדות אביה ובתמיכת אימה, נסעה לשוויץ על מנת ללמוד

כבר שלושים שנה קיימת מסעדת "בית תמר" ברחוב הביל"ויים. פעם הייתה זו המסעדה היחידה ברחוב . היום, אפילו שכבר קיימות מסעדות רבות בגדרה, בית תמר עדיין מושכת אליה סועדים מגדרה ומכל רחבי הארץ. אך למרות שרבים מכירים את המסעדה, לא רבים יודעים מה מקור שמה ומדוע נקראת : "בית תמר". "בית תמר" קרויה על שם תמר גומברג ז"ל, אימו של דן (יבדל לחיים ארוכים) הבעלים של המקום. תמר נפטרה בשנת 1986 בהיותה בת 49 בלבד . יש אנשים שנכנסים לנו ללב ונשארים שם לתמיד. כזו הייתה תמר. אפילו שחלפו שנים רבות