מהו כפר אוריאל בגדרה ואילו דמויות מפורסמות ביקרו בו

אחד הסיפורים המדהימים הקשורים במושבה גדרה הוא סיפורו של כפר אוריאל.

מדובר בכפר אשר הוקם בגדרה בשנות החמישים ונועד לתת מענה לאוכלוסיות של עולים חדשים אשר היו עיוורים.

כפר אוריאל היה לשם דבר באותן שנים ושמעו אף הגיע אל מעבר לים.

מבקרים רמי דרג הגיעו כדי להתרשם ממנו.

בין המבקרים בכפר בשנותיו הראשונות היו : אלינור רוזוולד- שהייתה אשתו של נשיא ארה"ב לשעבר, וכן הפעילה החברתית הלן קלר שהייתה חירשת ועיוורת .

מדוע הוקם הכפר ולאיזה צורך?

בשנות החמישים עת הגיעו לארץ גלי העלייה ההמוניים, זיהו המוסדות הקולטים כי יש להתייחס באופן שונה וייחודי לעולים בעלי מוגבלויות פיזיות, ובמיוחד לעולים עיוורים .

תהליך הקליטה הרגיל במעברות, כלל מעבר הדרגתי לעצמאות כלכלית.

היה ברור שלא ניתן ליישב את העולים העיוורים באותם תנאים של שאר העולים וכי יש לדאוג לצרכיהם ורווחתם באופן שונה.

התפיסה שהייתה נהוגה אז, ולמעשה הייתה מקובלת עד לאמצע המאה הקודמת, גרסה כי יש לבודד אוכלוסיות של בעלי צרכים מיוחדים מכלל האוכלוסייה ולתת להם את המענה הנדרש להם באופן נפרד.

בתמונה: אלינור רוזוולט בביקור בכפר אוריאל בשנת 52. צילום פריץ כהן. משמאל עם הכובע- תושב השכונה: סאלם שלום בשארי.

אחד המיזמים המרתקים שנועדו לתת מענה לעולים העיוורים, הוקם בגדרה ונקרא בראשיתו כפר העיוורים ואחר כך הוסב שמו ל"כפר אוריאל" (משמעות השם היא כי גם בהיעדר מאור עיניים, האל הוא אורם של התושבים).

הכפר הוקם בסיוע ארגון הג'וינט ונוהל על ידי גוף שהוקם מטעמו ונקרא מלב"ן (מרכזי שירותים לטיפול בעולים קשישים , חולים ונחשלים).

יושבו בו 73 משפחות שנבחרו בקפידה לפי קריטריונים שהוגדרו מראש ובהן לפחות מפרנס אחד עיוור. העולים היו מתימן , עיראק ובולגריה.

כמנהל הכפר מונה ד"ר ניסן האגל, יליד פולין, עורך דין במקצועו, שאיבד את ראייתו בגיל מבוגר יחסית בגלל מחלה וכן אברהם (כחלון) דורון . השניים הקימו וניהלו את הכפר.

המשפחות שוכנו בצריפים שבדיים שנבנו במיוחד עבורם והיו ברמת דיור גבוהה הרבה יותר מאשר קיבלו מרבית העולים במגורי הפחונים במעברות. בהמשך בשל בעיה של שריפות שפרצו שוב ושוב בצריפים, הוקמו עבורם בתי אבן.

כחלק מהתאמת הכפר לצרכי העיוורים, נבנו עבורם תשתיות מיוחדות: בעוד שבמרבית השכונות בגדרה היו רק שבילי עפר, נסלל עבור תושבי הכפר כביש אספלט , כמו כן הוקם מעקה אשר הוביל מן הצריפים אל המפעל וכך יכלו למצוא את דרכם למקום עבודתם בקלות.

בנוסף הוקמו בית כנסת , מרפאה ,צרכניה, גן ילדים ובית תרבות שהיו רק עבור תושבי הכפר.

ב-1963 הוצב בכניסה לגדרה, רמזור ייחודי שבו אור כתום מהבהב תמידית. העיוורים קיבלו מפתח אשר אפשר להם לעצור את התנועה וידעו מתי לחצות כאשר נשמע זמזום המבשר על כך.

העיוורים קיבלו הכשרה מקצועית ובכפר הוקם מפעל ייעודי, לצורך העסקתם.

המפעל כלל 5 בתי מלאכה שונים: למזרנים, למטאטאים, לסלים, לנברשות ולמחצלות.

בתמונה: ד"ר ניסן הגל, מנהל כפר אוריאל

בתמונה: אברהם דורון עם הלן קלר ואלינור רוזוולט

בתמונה: פועל במפעל המטאטאים

הנשים עבדו מרביתן במשקי עזר אשר הוקמו עבור המשפחות בחצרות הבתים וכן בעבודות חקלאיות ובמשק בית מחוץ לכפר. מקצתן השתלבו אף במפעל בתפקידים שיכלו לבצע רק אנשים רואים.

בשנות ה-60 החלה בעיה של רווחיות במפעל והוא סבל מהפסדים כספיים.

בתמונה: מכונה לייצור מטאטאים אשר היתה שייכת לדוד סינואני. הועברה לידיו לאחר סגירת המפעל. צילום: נעה שרמן גולדפינגר. גדרה 2018.

בסופו של דבר נסגר המפעל בשנת 67 .

רבים מתושבי הכפר המשיכו להתגורר במקום , שהפך עם הזמן לשכונה בתוך המושבה גדרה וחלק מצאצאיהם מתגוררים במקום עד היום.