על רבקה צוקרמן : חלוצה, ציונית, אישה חזקה ולוחמת- ללא ספק אישה יוצאת מגדרה

אחיה של רבקה צוקרמן, (לבית חנקין), אשר מפורסם אולי קצת יותר ממנה, הינו יהושע חנקין- גואל אדמות העמק. אך רבקה הייתה דמות מרתקת בפני עצמה ובעלת חשיבות בבניין הארץ בכלל והמושבה גדרה בפרט.

משפחת חנקין עלתה לארץ ב-1882 והייתה בין עשר המשפחות המייסדות של המושבה ראשון לציון.

בהמשך, לאחר מרד שהתחולל בראשון לציון כנגד פקידי הברון, עברו בני המשפחה להתגורר בגדרה.

את בעלה שלמה זלמן צוקרמן- שהיה בין מייסדי המושבה גדרה ב-1884, הכירה רבקה, בעת אחד מביקוריו במושבה ראשון לציון ועל שמו נקרא רחוב צוקרמן בגדרה.

הם נישאו בשנת 1887, אבל היא הצטרפה לבעלה בגדרה רק כשנה לאחר מכן- עת נבנה עבורם הצריף , שהיה השני מבין צריפי העץ שנבנו על הגבעה, במקום שבו נמצא כיום בנק לאומי, ברחוב הביל"ויים.

בהגיעה לגדרה , בלט לעיניה הנוף הקירח והעירום מעצים.

היא שאלה את בעלה מדוע אין נוטעים עצים שייתנו צל ברחוב.

וכך, בנסיעתו הראשונה של שלמה צוקרמן למקווה ישראל הביא לה משם שתיל צעיר של עץ אקליפטוס.

היא נטעה אותו בחצרם וטיפלה בו בחרדת קודש, תוך שהיא משקה אותו במשורה במים שהיו אז כה קשים להשגה.

לאחר שנים כאשר צמח העץ והיה לאילן גדול , תלו בין ענפיו את פעמון המושבה, אשר שימש כאמצעי לאזעקה ולהודעות שונות.

רבקה הייתה ככל הנראה אישה מיוחדת וחזקה.

בשנת 1908 ארע מקרה מעניין במושבה, שתיאורו נשמע כמו סצנה שנלקחה ממערבון:

בעת עבודת השדה, התחוללה תגרה בין תושבי גדרה לבין ערביי הכפר קטרה הסמוך.

בקטטה נפצע אחד הצעירים מקטרה מידיו של בן גדרה – משה שכביץ'.

משה ידע כי נקמתם של ערביי קטרה לא תאחר לבוא ולכן נמלט במהירות והסתתר בביתו.

בתוך כמחצית השעה הגיע אל גדרה אספסוף זועם של ערביי הכפרים קטרה ומרר ובראשם אחד השודדים המפורסמים של אותם ימים באזור- אבו רניים.

הם ירו לכל עבר ברוביהם וקראו קריאות נקמה ומלחמה.

במושבה לא היה אז אף גבר להגנתה, שכן כולם עבדו עדיין בשעה זו בשדות אשר היו אז ליד תל נוף. הנשים והילדים הסתגרו בפחד בבתים.

רבקה צוקרמן יצאה החוצה לעבר ההמון הזועם.

בזיכרונותיה היא מספרת , כי שמה נפשה בכפה ולא עצרה להרהר במה שעתיד להתרחש. באותו רגע היא לא חשה כל פחד.

היא ניגשה אל מנהיג ההמון הזועם- אותו שודד מפורסם וסטרה לו בפניו.

ההמון היה כה המום ועם זאת משועשע מן המחזה שהחל להריע לה.

השודד, אבו רניים, מיהר להסתלק מן המקום בבושת פנים.

בינתיים הגיעה תגבורת של שומרים מן המושבה רחובות ובכך הסתיים העניין בטוב.

בשנת 1929 בעת מאורעות תרפ"ט, הייתה התנפלות של פורעים ערביים ובשלב מסוים נפלו ופונו גם חולדה ובאר טוביה הקרובות לגדרה.

היה חשש כבד לגורלה של המושבה.

הנשים והילדים הסתתרו בבית הכנסת והמושבה נכנסה לכוננות.

הבריטים שלחו משלחת שהמליצה לתושבים לפנות את המושבה, כיוון שלא היה בכוונתם לסייע לתושבים בהגנה עליה.

מספרים שרבקה התייצבה מול המשלחת הבריטית והצהירה בנחישות כי מייסדיה של המושבה לא מתכוונים לעזוב אותה.

וכך קרה שתושבי גדרה נשארו במושבה והגנו עליה והמושבה בסופו של דבר לא הותקפה.