מול הכניסה לבית ספר פינס בגדרה, מסתעף רחוב קטן, מעין משעול, בשם: "יהודה הגדרתי". הוא רץ בשדותיה של גדרה יחף וגדל להיות עיתונאי, משורר וגדרתי עם גאווה מקומית. מי היה יהודה הגדרתי?
Updated: Sep 25
"יהודה הגדרתי" זהו כינויו הספרותי של יהודה בן ש"ך (שכביץ') אשר נולד בגדרה בשנת 1912 והיה הבן הבכור מבין ארבעה בנים במשפחתו.
סבו, רבי יעקב הכהן שכביץ' היה מחובבי ציון . הוא היה הראשון שרכש קרקע פרטית בגדרה בשנת 1883 וקנה אותה בכח כספו שלו ולא במימון חובבי ציון (אשר אותם ייצג הרב יחיאל מיכל פינס).
משפחת שכביץ עלתה לארץ מרוסיה והתיישבה בגדרה בשנת 1893 על אדמתה שנרכשה עשור לפני כן. את ילדותו עשה יהודה בגדרה.
סיפר עליו בן דודו מוטל'ה שכביץ', שהוא היה יחפן מצטיין, ומה הכוונה?
בימות הקיץ היו ילדי גדרה הולכים יחפים תמיד.
למרבית המשפחות היו בקושי אמצעים לדאוג לנעליים לימות החורף הקשים וכך החלה עונת היחפנות בערך בפסח ונמשכה עד אחרי סוכות.
בין השאר נהגו ילדי גדרה להתחרות ביניהם בענף ספורט ייחודי והוא : ריצה בשדות קוצים.
יהודה הצטיין בספורט זה .
בעונות מסוימות צמחו במושבה צמחים קוצניים במיוחד , אך גם הללו לא הפריעו לו.
הסנדלר שתיקן את נעלי החורף , מצא את פרנסתו אך בקושי.
אך היחפנות לא הייתה הענף היחיד בו הצטיין יהודה.
כבר משחר נעוריו עסק בכתיבה ויצירותיו הראשונות פורסמו בעיתון "בוסתנאי לנוער". כבר שם ניכרת אהבתו הרבה למושבה גדרה שבה גדל. וכך הוא כתב באחד משיריו:
"יפתה מושבתי, יפתה.
טורי בתים קצובים,
ענקי אקליפטוס רוקמים
צללים רכים, אהובים.
ובעמדי משתאה ודומם,
ורגשי בנפשי כלואים,
חרש לחש לי כל צל
אגדת ה"ביל"ויים"...
בשנת 1935 התמנה יהודה לכתב בעיתון היומי "הבוקר" ובחר בשם העט: "יהודה הגדרתי".
והוא אכן היה גדרתי במלוא מובן המילה. כבן למשפחה חקלאית שגדל במושבה, הוא היה מחובר אליה בכל נימי נפשו, והדבר בא לידי ביטוי הן בשירים שכתב על המושבה והן בסיקור הנרחב בכתבות שלו על גדרה. תודות לו נותר לנו היום תיעוד מקיף בעל חשיבות הסטורית רבה , על המושבה גדרה.
בשנת 1932 כתב את השיר "גדרה", שרבים ראו בו את המנון המושבה:
"יֵשׁ מוֹשָׁבָה נֶחְמָדָה,
עַל גִּבְעָה הִיא עוֹמְדָה
קְטַנָּה וַחֲמוּדָה
וּשְׁמָהּ הוּא גְּדֵרָה.
מִסְפַּר בָּתִּים – רְחוֹב מַמָּשׁ
"בֵּית הָעָם" – בִּנְיָן חָדָשׁ
עַל הַגֹּרֶן אֵין עוד קַשׁ
מוֹשָׁבָה מַמָּשׁ.
בַּלַּיְלָה יֵשׁ כּוֹכָבִים
וְהַלְּבָבוֹת אוֹהֲבִים
מָה רוֹתֵחַ הוּא הַדָּם
וְהַלֵּב – כֹּה חַם..."
במהלך מלחמת העצמאות שימש ככתב צבאי באזור הדרום. במהלך ביקורו באזור יצא לו לפגוש את גמאל עבד אל נאצר, שהיה אז קצין בצבא מצריים. ליהודה הוצע להצטלם עם נאצר, אך הוא וויתר על התמונה. בדיעבד אולי התפספסה כאן תמונה הסטורית, כשלימים הפך נאצר לנשיא מצריים.
במהלך הקריירה שלו נשלח יהודה גם לסקר ארועים שארעו מעבר לים. כך למשל בשנת 1950 הגיע לעדן שבתימן וכתב על רשמיו ממחנה העולים במקום, ועל עליית יהודי תימן ב"מרבד הקסמים".
בשנת 1963 נסע בשליחות עיתונאית לברלין . הוצע לו לעבור למזרח ברלין, והוא לקח מונית ועבר אל הצד הסובייטי. הנהג שהסיע אותו היה ערבי ממוצא לבנוני. יהודה שדיבר ערבית שוטפת, שוחח עם הנהג בערבית. בנקודה מסויימת עצר הנהג את הרכב והציע לו לרדת ולרקוד ברחוב. יהודה הביע פליאה ואז הסתבר שהנהג עצר לו במקום שבו היטלר התאבד.
בנוסף לכישורי הכתיבה שלו, היה יהודה גם פעיל בבני בנימין, מכבי, התאחדות האיכרים, הציונים הכלליים והליברלים והיה גם חבר בהגנה.
ב-1940 התחתן עם בתיה לבית צ'רניאק ונולדו להם שלושה ילדים: גלעד, ליפשה ופנחס (פינקי).
יהודה נפטר בשנת 1969 והניח אחריו עיזבון ובו כתביו.
מתיאוריו וכתבותיו אנו יכולים ללמוד היום רבות, על המושבה גדרה, ועל היישוב העברי בארץ ישראל.
יהודה הונצח בגדרה ,כאמור, ברחוב "יהודה הגדרתי" וכן בכיכר "ארבעת האחים" אשר נמצאת בכניסה הדרום מערבית לגדרה.
תודה מקרב לב לילדיו של יהודה הגדרתי, ליפשה ופינקי (פנחס) על המידע ועל התמונות.
Comments