החזון, החלום והגשמתו- סיפורה של נירה לרנר – האישה שהקימה את מוזיאון גדרה

יש מוסדות ואירועים בעולמנו, שמרגע שהם קיימים נראה כאילו היו כאן מאז ומעולם.

כך גם עם המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים, שמתעד ומפיץ את סיפורה של גדרה, מושבת הביל"ויים. אך המוזיאון נחנך רק בשנת 1985 והוא למעשה פרי חזונה וחלומה של אישה אחת, אישה מן היישוב,  תושבת גדרה נירה לרנר.

נירה לרנר בשנת 2001. התמונה באדיבות משפחת לרנר.

נירה , לבית בוסתנאי, נולדה בשנת 1933 בקיבוץ גבעת ברנר , גדלה והתחנכה בקיבוץ מעברות,

 על פי מיטב המסורת הסוציאליסטית. האישיות האינדיבידואליסטית שלה והיצירתיות המתפרצת לא התאימו למסגרת הנוקשה בה כולם צריכים להיות שווים ועל כן היא עזבה את הקיבוץ.

לגדרה הגיעה במסגרת שירותה הצבאי כמורה חיילת. אז הכירה מורה צעיר בשם יהודה לרנר, בן המושבה. בין השניים ניצתה אהבה , הם נישאו והמשיכו להתגורר בגדרה , בהמשך נולדו להם ילדיהם: עינב וחובב.

נירה המשיכה ללמד בבית הספר ופיתחה קריירה בתחום אומנויות הבמה. היא למדה תאטרון ומקצועות הבמה בסמינר הקיבוצים, וסיימה תואר ראשון עם התמחות בבימוי. פרויקט תיאטרון קהילתי שבו לקחה חלק באשדוד הפגיש אותה עם ילדי עולים. היא נחשפה לקשיי הקליטה והבינה כי לכל עלייה יש את התפיסה הציונית שלה וקיימים נרטיבים שונים בתוך החברה הישראלית הרבגונית.

התובנה הזו הובילה אותה להחלטה שהסיפור של הביל"ויים והמושבה גדרה חייב להיות מסופר כחלק מהנרטיב הלאומי.

מכאן נזרעו הזרעים הראשונים לרעיון הקמת המוזיאון בגדרה, כמוזיאון לימודי וחינוכי. היא רצתה שהמוזיאון יציג את סיפורם המופלא של קומץ אנשים שהיו מוכנים להתמודד עם הקשיים העצומים ולהקים יישוב חדש בארץ שוממה . בתכניתה ביססה את מעמדם כ"חוד החנית"  של העלייה ושל החזרה של העם היהודי לארצו. הרצון לספר את הסיפור היה כלהבה שהניעה אותה קדימה.

ראש המועצה דאז נתן את תמיכתו לרעיון, אך מלבד החזון שלה לא היה בידה דבר ובעיקר לא היה כל תקציב.

נירה לרנר עם אריאל שרון ויצחק שמיר , 2002. התמונה באדיבות משפחת לרנר.

אומרים שאחת ההגדרות של מזל היא: כשהזדמנות פוגשת מוכנות.

כך קרה גם במקרה הזה. למרות שלא היה תקציב להקמת המוזאון, החלה נירה לרקום את החלום שלה. היא למדה מוזיאולוגיה, ליקטה חומרים הסטורים, ראיינה תושבים והמשיכה לפעול לאור חזונה להקמת המוזאון.

יום אחד כשישבה במשרדה הגיעו אליה מספר עובדי מועצה וחיפשו את יהודה בעלה. סיפרו לה שהגיעו לגדרה זוג יהודים מארה"ב, היו אלה דורותי ואדווין ברנגלס. בני הזוג רצו לדעת על הדוד והדודה שלהם, הד"ר משה מינץ ורעייתו רחל, אשר תרמו את ביתם בגדרה בכדי שישמש כבית העם. בזמן ביקורם של בני המשפחה, עמד בית מינץ כשהוא ריק ולא נעשה בו כל שימוש.

נירה ויהודה לקחו את בני הזוג ברנגלס ,הנרגשים, לפקוד את קברי בני משפחתם . בהמשך שיתפה אותם נירה בחלומה להקים מוזיאון ובני משפחת ברנגלס החליטו לתת את חסותם ולתרום מהונם להקמת המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים. כך המוכנות וההזדמנות נפגשו, והחזון של נירה לרנר להקמת המוזאון החל לקרום עור וגידים.

תעודת הוקרה מהמועצה לשימור אתרים. באדיבות משפחת לרנר.

לאחר עבודה רבה ובעזרתם של עשרות מתנדבים, נחנך ב-27 ביוני 1985 המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים בטקס חגיגי בהשתתפות קהל רב . כיבדו את הטקס בנוכחותם התורמים הנכבדים דורותי ואדווין ברנגלס ונכבדים נוספים.  במשך 16 שנים ניהלה נירה לרנר את המוזיאון שהפך לאבן שואבת לשוחרי ידע בתחומי הציונות והקשר של עם ישראל לאדמתו.

הזמנה לחנוכת המוזאון לתולדות גדרה והביל"ויים בבית מינץ. באדיבות משפחת לרנר.

מכל הפרויקטים הנפלאים שהקימה נירה ומשלל עיסוקיה וכישוריה, זוהי תרומתה החשובה והמשמעותית לקהילה בגדרה והמורשת הענקית שהותירה אחריה.

נירה נפטרה בשנת 2002 בנר שני של חנוכה, תאריך סימבולי שהוא גם יום ההולדת של גדרה, המושבה שנירה כה אהבה .