רחמים בן דוד, ברחובנו הצר גר סנדלר 13.8.26

מי שהתגורר בגדרה בעשורים האחרונים, הכיר בוודאי את חנות הנעליים של רחמים, אשר שכנה ברחוב ויצמן. רחמים היה איש מוכר ואהוב במושבה, אך לא רבים הכירו את סיפור חייו.

 ילדיו סיפרו לי בהערצה על אביהם, איש שהצנעה והכבוד לזולת היו נר לרגליו. אדם שכל חייו עזר למעוטי יכולת ולא שכח מאיפה הוא עצמו הגיע.

רחמים עם בתו עדינה בחנות הנעליים בגדרה. התמונה באדיבות המשפחה.

רחמים נולד בבגדד שבעיראק בשנת 1932 הוא היה הבן הבכור למשפחה בת 11 נפשות שהתגוררה בבית אחד, לא גדול, יחד עם הסבא והסבתא. למרות הקשיים הכלכליים של משפחתו, הוא זכר את ימי ילדותו בעיראק כימים יפים ונעימים.

רחמים היה התלמיד הטוב ביותר בכיתתו אך בגיל תשע נאלץ לעזוב את לימודיו ולסייע לאביו בפרנסת המשפחה והחל לעבוד בבית מלאכה לייצור נעליים, עד מהרה התבלט גם שם בקליטתו המהירה ובכישרונו. האחריות הגדולה שהייתה מונחת על כתפיו כבר בגיל כה צעיר כשעבד וסייע למשפחתו, גרמה לו להתבגר מהר.

בשנות החמישים עלה רחמים עם משפחתו לישראל. כיוון שהיה חולה באסטמה , הגיע לגדרה לבית החולים של הד"ר פון וייזל. בבית החולים טופל והבריא ממחלתו. בעקבות זאת החליט להישאר בגדרה ולעבוד כאח בבית החולים שבו טופל, ולעזור לחולים נוספים.

בגדרה הכיר את ליאורה שעבדה בביתם של משפחת פון וייזל. ליאורה שעלתה לארץ מטריפולי התגוררה עם משפחתה במושב חצב הקרוב לגדרה. לאחר הכרות קצרה התחתנו רחמים וליאורה , כאשר את טקס נישואיהם ערך הרב דרומי, שהיה רבה של גדרה במשך שנים רבות.

רחמים וליאורה . התמונה באדיבות המשפחה.

רחמים וליאורה החליטו להתגורר במושבה גדרה והקימו בה את משפחתם. לאחר שהפסיק לעבוד בבית החולים, פתח רחמים סנדלרייה ברחוב ביאליק, והחל לעבוד במקצוע הסנדלרות, מקצוע אותו רכש עוד בימי ילדותו בעיראק.

רחמים בסנדלריה שלו ברחוב ביאליק בגדרה. התמונה באדיבות המשפחה.

בראשית דרכו היה מתקן נעליים לאורה של עששית, כי החדר שבו עבד לא היה מחובר לחשמל. יום אחד נכנס לחנותו אחד מותיקי המושבה ורחמים הבחין כי לאיש יש רגל רחבה במיוחד אך קצרה וכי הוא נוהג לרכוש נעליים הגדולות ממידותיו באורכן כדי לתת מענה לרוחב הנדרש, רחמים הציע להכין לו נעליים לפי מידותיו והאיש הסכים.

הוא רכש את העור והחומרים הדרושים והכין את הנעליים בגודל המיוחד וכשהגיע הקונה למדוד אותן , ביחד עם אשתו, הוא היה מרוצה כל כך עד שהזמין מיד זוג נוסף.

זו היתה תחילתה של דרך חדשה בחייו של רחמים, כאשר הוא החל לייצר נעליים לתושבי המושבה ויישובי הסביבה. לאחר מספר שנים, כאשר משפחתם התרחבה, רכשו ליאורה ורחמים את הבית שממול לסנדלרייה ועברו להתגורר בו.

ברבות הימים רכש רחמים חנות ברחוב וייצמן ובה החל גם למכור נעליים. בחנות זו עבד עד פרישתו לגמלאות בגיל 80,  ובה המשיכה בתו עדינה, את דרכו ארוכת השנים ומפעל חייו בתחום הנעליים.

בגדרה היה ידוע רחמים, כאדם ישר שמילה שלו טובה יותר מכל חוזה כתוב. אדם טוב לב שאוהב לעזור לזולת. אדם פשוט וצנוע עם לב ענק שלא שוכח מאיפה התחיל.

כמי שעלה לארץ מעירק, חלם במשך שנים לזכות לחזור ולבקר בבגדד העיר בה נולד, ברחובות ילדותו, בשוק ובבתי הקפה. לשתות ממימי החידקל ולטעום מהתמרים אשר גדלים לגדותיו. למרבה הצער חלום זה לא התגשם.

רחמים נפטר בשנת 2019 ונטמן בבית העלמין בגדרה. זמן קצר אחריו נפטרה גם ליאורה, אשתו, אהובת נעוריו, ונטמנה לצידו.  הם הותירו אחריהם שבט מפואר של ילדים נכדים ונינים, ייבדלו לחיים ארוכים, ומורשת של אהבת האדם.