בית הכנסת הראשון בגדרה- ישורון

כשהביל"ויים עלו לארץ הם שאפו להקים כאן מושבות יהודיות, בעלות אופי סוציאליסטי וחילוני.

בגדרה, המפגש שלהם עם יחיאל מיכל פינס, שהיה פטרונם מטעם חובבי ציון הוליד משהו אחר.

פינס היה רב, הוא התגורר בירושלים והיה אדם דתי.

המפגש שלו עם הבילויים שהיו רווקים, ציוניים ולא דתיים היה עלול ליצור התנגשות בין שני העולמות.

אך הביל"ויים רכשו לפינס כבוד רב ואהבו אותו מאוד והוא השפיע עליהם וקירב אותם לדת.

כך שלימים אף הוקם בגדרה בית כנסת.

בית הכנסת הראשון של גדרה היה צריף של קרשים , אשר נבנה בשולי הגבעה בסמוך לבור הביל"ויים. ספר התורה הראשון נתרם ע"י צבי לבונטין וספר התורה השני נתרם ע"י אגודת חובבי ציון מפולטאבה שבאוקראינה .

רק ב-1912 הוקם מבנה בית הכנסת הבנוי עד היום בראש הגבעה, ברחוב הבילויים- בית הכנסת ישורון. המבנה נבנה בסיוע תרומתו הנדיבה של מאיר חיים גנקין ממוסקבה אשר תרם לצורך כך, 5000 רובל.

גנקין נרצח ב-1917 במהלך מהפכת אוקטובר, והשלמת המבנה נעשתה מכספם של תושבי גדרה.

בית הכנסת ישורון שוכן במבנה מרשים , בן שתי קומות ברום הגבעה ברחוב הביל"ויים .

בקומה התחתונה עזרת הגברים ובקומה העליונה עזרת הנשים.

בכותל המזרחי משובץ מגן דוד, עשוי זכוכית צבעונית, ובו המילים : "בית יעקב לכו ונלכה באור ה' " זהו הפסוק מספר ישעיהו, ב' ה', אשר היווה את מקור שמה של תנועת ביל"ו- בראשי תיבות.

בית הכנסת ישורון היה תמיד חלק מהווי הקהילה בגדרה.

בראשית ימיו שכנו בו חלק מכיתות בית הספר וכן שימש כמקום להתכנסויות חברתיות ותרבותיות.

לימים כאשר הוקם בית הספר פינס, עזבו הכיתות את מבנה בית הכנסת וכשהוקם בית מינץ ושכן בו בית העם, פסק בית הכנסת גם לשמש כמקום כינוס והפך למוסד שעיקרו לצרכי הדת.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה , מיקמו התורכים בתוך בית הכנסת את המפקדה שלהם וכן בית חולים שדה לחיילים הפצועים. מכיוון שכך, הפגיזו האנגלים את מבנה בית הכנסת וכיפתו נהרסה, היא שוקמה לאחר סיום המלחמה.

במהלך מלחמת העולם השנייה , עת הגיע צבא גרמניה למצרים והיה חשש כבד כי יגיע גם לא"י , הסתירו את כתר התורה ואת רימוני הכסף המעטרים את ספרי התורה, בעליית הגג של משפחת שחור.

בימי המנדט, בימים שטרם הקמת המדינה , שכן בבית הכנסת סליק .

החיבור האישי שלי לבית הכנסת ישורון קשור לסבי מצד אימי , הנס (יוחנן) נוטמן , אשר ביחד עם גיסו פרנץ קאודר, חיברו את בית הכנסת לראשונה לרשת החשמל.

למרות שהבית בו גדלתי הוגדר כבית חילוני, תמיד היה לנו חיבור וכבוד למסורת היהודית.

סבתי, לנה נוטמן, נהגה להתפלל בבית הכנסת בחגים והיה לה מקום קבוע ושמור בעזרת הנשים. עד היום קיים לוח הנושא את שמה במקום זה בבית הכנסת.

ערב יום הכיפורים זכור לי כערב בו רבים מתושבי המושבה נהגו להתכנס בסביבת בית הכנסת ישורון. זה היה סוג של מפגש חברתי-קהילתי מיוחד במינו.

בתוך בית הכנסת התפללו המתפללים, בחוץ עמדו "שאר" המבוגרים ושוחחו והילדים שיחקו ב"בומבלך" הפירות העגולים של עץ האיזדרכת .

בית הכנסת ישורון עבר לאחרונה שיפוץ . אני יכולה להעיד שקבוצות של מטיילים אשר אני מביאה לבקר במקום, מתפעלות מיופיו הרב.

מעבר לתפילות המתקיימות בו באופן סדיר, יש בו גם פעילויות נוספות כגון חגיגות בר מצווה וכן הרצאות ומפגשי לימוד שונים.

תודה לגבאי בית הכנסת, אריה קליין ,שסייע לי במידע חשוב להכנת הכתבה.