למה אבא שלי לא גדל במושבה הגרמנית בגדרה

התשובה לשאלה הזו היא בעצם הסיפור של הכתבה השבוע.

הכל התחיל כאשר יום אחד פנתה אליי מישהי ושאלה אותי: "תגידי נעה, מה הסיפור של המושבה הגרמנית בגדרה?

האם היו פה טמפלרים?"

אז התשובה היא שאין מושבה גרמנית בגדרה ולא הייתה פה התיישבות של טמפלרים.

הטמפלרים היו גרמנים נוצרים שהתיישבו בא"י במחצית השנייה של המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 והקימו מספר מושבות. בגדרה מעולם לא הוקמה מושבה גרמנית טמפלרית.

בגדרה קיימת שכונה, בחלק הדרומי-מערבי של המושבה, אשר קיבלה את הכינוי : "השכונה הגרמנית" ויש הקוראים לה בטעות "המושבה הגרמנית".

מדוע קיבלה השכונה את כינויה זה?

בשנות ה-30 של המאה שעברה, הגיע לגדרה גל של עולים מגרמניה וממרכז אירופה וחלקם התיישבו בשכונה זו.

לא כל תושבי השכונה היו דוברי גרמנית, אך מרביתם ככל הנראה כן והם אלה שנתנו את הטון ובשל כך קיבלה השכונה את הכינוי : "השכונה הגרמנית".

סבי וסבתי , הורי אבי, גם הם היו חלק מתושבי השכונה הגרמנית , אם כי סבי נולד ברוסיה וסבתי נולדה בליטא.

לסבתי היה "מזל" כיוון שהיא גדלה בליטא באזור שהיה דובר גרמנית, וכך למעשה יכלה לשוחח בגרמנית רהוטה עם שכניה.

בשכונה הגרמנית התגוררו מספר משפחות וביניהן: אילן, ולדר, וייס, ד"ר שטיאסני וגליקסמן , אשר פיתחו את ענף הלול והקימו בשכונה לולים רבים.

תחילה היו מביאים לגדרה אפרוחים מכל רחבי הארץ, כאן היו מגדלים אותם עד לגיל שישה שבועות ואז משווקים אותם למשקים שונים בגדרה וסביבתה.

בהמשך הקים מר גליקסמן מדגרה בביתו שבגדרה.

בחצרו של ברוך אילן בשכונה הגרמנית הוקם מחסן למיון ולשיווק של ביצים.

אשתו , שהייתה בעלת תואר אקדמי בפסיכולוגיה, ניהלה את הלול וחלבה את הפרות. בני המשפחה נהגו להתבדח על כך שהתרנגולות והפרות שלהם זכו לטיפול פסיכולוגי חינם.

בשכונה הגרמנית התגוררו גם מספר רופאים וביניהם ד"ר פרידמן אשר היה רופא מיילד וד"ר רויטלר אשר היה רופא ילדים.

כאשר סבתי (אמה של אימי) כרעה ללדת את בתה הבכורה, היא נאלצה לצעוד ברגל מביתה , אשר היה ברחוב העלייה , בקצה הצפוני של גדרה, אל ביתו של הד"ר פרידמן אשר התגורר בשכונה הגרמנית בחלק הדרומי-מערבי של המושבה.

עוד מתושבי השכונה היו המשפחות : לוין- אשר היו בעליה של המכולת השכונתית, אוילו , אדלר , חבקין, לבנברג , ד"ר הסנר, וד"ר נגל.

חלק מהעולים התיישבו גם באזור אשר נמצא כיום בצידו המערבי של כביש 40.

גם משפחות אלה הקימו משקי עזר ובהם לולים, רפתות ומטעים.

כן התגוררו שם ד"ר ברג, אשר הייתה רופאת שיניים וד"ר מנהיים אשר היה גם הוא רופא.

משפחות אלה לא היו מודעות לכך שהן מתיישבות באזור מרוחק ומבודד יחסית של המושבה, וכך כאשר פרצו המאורעות בשנים 1936-39, נאלצו חלק מהמשפחות הללו לפנות את ביתן ולהתגורר באופן זמני אצל חברים, אשר התגוררו במרכז המושבה, שהיה מוגן יותר.

מספרים שבשכונה היו נערכים נשפים רבים וקונצרטים, ממש כמו באירופה ושבין התושבים נרקמו יחסי ידידות קרובים והם נהגו לבלות ביחד בשלל אירועים חברתיים.

חשוב להדגיש שכפי שלא כל תושביה של השכונה הגרמנית היו ייקים או דוברי גרמנית, כך גם לא כל העולים שהגיעו לגדרה מגרמניה וממרכז אירופה התיישבו בשכונה זו. למעשה רבים מהם התיישבו באזורים אחרים במושבה.

עולים אלה הביאו עימם תנופת פיתוח בתחומים רבים, אבל על כך אספר בהזדמנות אחרת.