כל הדרכים מובילות לגדרה
בראשית ימיה של המושבה גדרה, היא הייתה יישוב כפרי קטנטן ומבודד, מוקף כפרים ערביים.
הדרכים שהובילו אל המושבה או ממנה , התאימו להולכי רגל, לרכיבה על חמור או לסוס רתום לעגלה.
בכפרים הערביים הסמוכים לגדרה התגוררו גם כמה משפחות של שודדי דרכים.
העוברים בדרך היו חשופים להתקפות של שודדים אלה, אשר רצו לגזול את המטען של הנוסעים או לדרוש דמי מעבר.
הדרכים באותם ימים לא היו סלולות ובכל חורף כאשר נחל שורק (העובר מצפון לגדרה) היה מתמלא במים, לא ניתן היה כלל לחצות אותו וכך במשך ימים גדרה נשארה מנותקת- אין יוצא ואין בא אל המושבה.
סיפר בזיכרונותיו ישעיה הנקין איך יום אחד, היו כמה מאנשי גדרה בדרכם בחזרה למושבה ונסעו בעגלה של פרנקל הרתומה לשני סוסים. אותו יום ירד גשם זלעפות והנחל הוצף במים.
ישעיה ועוד כמה גברים הביטו בעגלה ורוכביה מבית הכנסת שבראש הגבעה.
לפתע ראו את העגלה צוללת לתוך המים השוצפים.
הם התעשתו מיד , ויצאו במהרה כדי לחלץ את הטובעים.
ישעיה לקח את הסוס הגבוה של סברדלוב , נכנס עם הסוס אל המים וכמעט וטבע בעצמו.
לבסוף הצליחו לחלץ את האנשים והכל הסתיים בטוב.
בעת ההיא ,זמני הנסיעה ממקום למקום היו ארוכים למדיי . כך למשל הדרך מראשון לציון לגדרה ארכה כ-5 שעות בסוס ועגלה.
רק בימי המנדט הבריטי נסללו סוף סוף כבישים וניתן היה לעבור את הנחל במרבית ימות השנה.
בשנות העשרים הגיעו אל גדרה כלי הרכב הראשונים.
הראשון שרכש מכונית היה ירוחם אבינדב . באותו זמן רכש גם פרנקל אוטובוס ומשאית. עד מהרה הוקמה בגדרה חברת נסיעות בשם "המדרים" , בה היו שותפים ירוחם אבינדב, יחזקאל ליבוביץ', שלמה שפאק ומשפחת פרנקל .
"המדרים" נתנה שרותי תחבורה ציבורית מגדרה ליפו- תל אביב.
האוטובוס היה יוצא מגדרה לתל-אביב בשעות הבוקר וחוזר בערב.
לפעמים נסעו דרך יבנה ולפעמים דרך רחובות. לא היה מסלול נסיעה קבוע.
האוטובוס עבר גם בכפרים הערביים ואסף משם נוסעים.
אחה"צ היה יוצא האוטובוס בחזרה מיפו לגדרה.
אם קרה ומישהו ביקש להתעכב, היו כולם ממתינים לו, אפילו שעה-שעתיים.
אם היה נגמר המקום היו יושבים גם על הגג.
נסיעה באוטובוס עלתה חמישה גרוש , כאשר משכורת יומית של פועל היתה 20 גרוש.
אנשים העדיפו לנסוע באוטובוס מאשר בעגלה עם סוס, גם בשל נוחות הנסיעה וגם בגלל שהייתה בעיה איפה להשאיר את הסוס ביפו.
בשנות ה-30 התמזגה "המדרים" לקואופרטיב נוסף שהוקם והוא :"דרום יהודה".
היו קואופרטיבים נוספים של תחבורה ציבורית אשר התאגדו בהמשך לחברה אחת היא "אגד".
סבי, לולה שרמן, שהיה תושב גדרה היה מראשוני "דרום יהודה".
הוא קיבל מהבריטים פספורט , שאפשר לו לנסוע ברחבי הארץ .
מעניין להסתכל בשמות המקומות המופיעים בפספורט , אליהם הותר לו לנסוע.
בין היתר מופיעים שם מצריים, טראנס ג'ורדן (עבר הירדן) וסוריה !
כך נסעו פעם . בדרכים לא דרכים, תוך סכנת נפשות ובכלי רכב לא נוחים.
אז בפעם הבאה כאשר אתם יוצאים לדרך ואולי נתקעים בפקק, זכרו את הימים הרחוקים של אז,
בהם הנסיעה בדרך היתה הרבה פחות נעימה.
