הם שרו רקדו ועבדו –"חבורת הדרום" בגדרה
כחלק מגל העלייה הגדול של העלייה הרביעית , בשנים 1924-1928, הגיעו לארץ צעירים יהודיים רבים אשר היו בבעלי השקפה ציונית אך לא היו מאורגנים בתנועה כלשהי.
חלק מצעירים אלה התארגנו בארץ בחבורות - קבוצות של פועלים - אשר חיו חיי שיתוף (מעיין קומונה) ומטרתם הייתה לקבל עבודה בקבלנות ולהכשיר את עצמם לקראת הקמת יישובים חדשים.
השהייה בחבורות הייתה זמנית ונועדה גם להקל על קליטתם של אותם עולים חדשים בארץ.
אחת מהחבורות הגדולות שקמו היתה "חבורת הדרום". היו לה סניפים ברחובות , נס ציונה ראשון לציון וגם בגדרה.
באותה תקופה התפתחו בארץ ענפי המטעים והפרדסים .
אנשי החבורות התיישבו פעמים רבות בסמוך למושבות ועבדו במטעים ובפרדסים וכן במשקי האיכרים.
איכרים רבים העדיפו להעסיק פועלים ערבים, אשר שכרם היה זול משמעותית אל מול שכרו של פועל עברי. אחת המטרות ששמו לעצמם אנשי החבורות היתה כיבוש העבודה העברית.
בגדרה התיישבה קבוצה של כ-35 בחורים ובחורות מתוך חבורת הדרום, אשר עלו לארץ מפולין ומרוסיה. הם התגוררו באזור שבו נמצא כיום רחוב "אעלה בתמר", בבתים ששימשו עד אז את עולי תימן (אשר עזבו את גדרה ועברו לרחובות).
חברי החבורה עבדו בעבודה חקלאית וגם במשקי הבית של איכרי המושבה. הם היו צעירים נמרצים וקולניים, ונהגו לנהל ויכוחים ערים בסוגיות כמו : מהי צורת ההתיישבות הראויה לחלוץ עברי בארץ ישראל. הוויכוחים הללו נמשכו לעיתים אל תוך הלילה . הם היו עניים מרודים . פעמים רבות לא הייתה להם אף פת לחם להשביע את רעבונם.
הם נהגו לשבת על מדרגות בית הכנסת במושבה ולשיר שירים במקהלה.
כשזקני גדרה היו חולפים על פניהם ושומעים את שירתם היו נאנחים בערגה ונזכרים בשירים הישנים והמוכרים - עליהם גדלו בטרם עלותם ארצה.
אחת מבנות החבורה הייתה חנה סברדלוב אשר לימים נישאה לבן גדרה יגאל סברדלוב.
היא סיפרה בזיכרונותיה כי בני ובנות החבורה היו מלאי שמחה. הם נהגו לרקוד הורה,לעיתים במשך שעות ובני המושבה היו מצטרפים אל השמחה.
כך הכירה חנה את בעלה יגאל. הוא שלח לה פתק ובו הכריז : " שמי יגאל ואני אגאל אותך מכל מחזרייך..." וכך היה. כעבור שנה הם נישאו ועברו להתגורר בבית הוריו הצנוע במושבה.
חנה סברדלוב לא היתה היחידה אשר נישאה לבן גדרה.
גם מרים חברתה נישאה לבן המושבה- ישעיה הנקין והיו עוד מבנות החבורה שנישאו לבני המושבה.
גדעון חזנוב תיאר בספרו "זכרונות" את חתונותיהם של בני גדרה עם בנות חבורת הדרום.
אחד מבני המשפחה היה נוסע ליקב בראשון לציון ומביא משם חבית יין. מישהו אחר היה מביא חבית של דגים מלוחים מיפו. זיתים היו בכל בית , היו אופים לחם ועוגות וזה היה הכיבוד לחתונה.
החגיגה נמשכה בדרך כלל שניים- שלושה ערבים והגיעו אליה מכל רחבי הארץ : חברים , בני משפחה ופועלים מגדרה.
בדרך כלל היו מביאים לחתונה את להקת המנגנים והרקדנים של הכפר הערבי השכן קטרה.
הלהקה הייתה ידועה בכל האזור וזכתה בפרסים .
חמש מבנות החבורה נישאו לבני גדרה. הדבר הפריע לבני החבורה אשר נהגו לתלות מודעות אבל על קיר חדר האוכל וציינו בהן את שמה של כל בחורה אשר נישאה ל"קפיטליסט " מגדרה ובגדה בהם.
ובגדה בהם.
