"עברי דבר עברית" ! על חלקה של המושבה גדרה בתחיית הלשון העברית

בראשית ימיהן של המושבות הראשונות בארץ, הבינו המתיישבים עד מהרה כי אם ברצונם לכונן כאן בית לעם היהודי , כדאי שתהיה לו לעם השב לארצו שפה אחת שבה ידבר ויתקשר.

כיוון שהיהודים עלו מארצות שונות , דיברו שפות שונות במבטאים שונים , עלה הצורך להחיות מחדש את הלשון העברית שהייתה רדומה במשך 2000 שנות גלות, ושימשה בעיקר כשפת הקודש.

בוניה של הארץ הבינו כי בכדי שיקום כאן דור חדש שהעברית תהיה שגורה בפיו, הדבר הנכון לעשות הוא להכניס את השפה אל בתי הספר וללמד את כלל מקצועות הלימוד בשפה העברית.

ועד הלשון העברית הראשון, ירושלים תרע"ב. יושבים (מימין): אליעזר בן-יהודה, יוסף קלוזנר, דוד ילין, אליעזר מאיר ליפשיץ; עומדים (מימין): חיים אריה זוטא, קדיש יהודה סילמן, אברהם צבי אידלסון, אברהם יעקב ברור.

גם בבית הספר בגדרה הושם דגש על לימוד בשפה העברית.

כך תיאר את הדברים המורה אברהם סום אשר לימד במושבה במשך שנים רבות:

" בעבודתי בבית הספר הנני מרגיש עונג גדול, היחס בין התלמידים והמורים הוא באמת יחס אידאלי... אי אפשר לתאר לך איך מתאמצים המתחילים לסגל להם את הדיבור העברי ולכל הפחות את ההבנה בו , כי באמת כאילמים הם בבית הספר, ולכן כאשר יבינו דבר חדש ומה גם כאשר יוכלו להוציא איזה מאמר חדש (משפט חדש בעברית) יזהירו פניהם בשמחה אין קץ."

כיוון שלא היו אז ספרי לימוד בשפה העברית, נהגו המורים לכתוב בעצמם את הספרים וכאשר חסרה להם מילה כזו או אחרת פנו אל מחדש הלשון העברית- אליעזר בן יהודה, כדי שימציא להם את המילה החסרה.

בשנת 1904 התכנסה במושבה גדרה האספה הכללית השנייה של הסתדרות המורים ואף הוקם מחדש ועד הלשון.

באסיפה זו דנו המורים בשאלה באיזה מבטא יש לדבר בשפה העברית – האם במבטא האשכנזי או הספרדי.

בדיון ציינו המשתתפים כי אומנם כי קיומם של מבטאים שונים בעברית לא יפריע לתהליך תחייתה של השפה, וכי יש לכבד את כלל המבטאים הקיימים , אך המבטא הטבעי והרצוי הוא המבטא הספרדי.

דוד ילין – חבר ועד הלשון העברית וחתנו של הרב יחיאל מיכל פינס, כתב לאחר האסיפה את דעתו בנושא בעיתון "הצפירה".

"אופן המבטא ויושר הכתיבה ... הם שני העמודים אשר עליהם נשענת כל לשון. כי מה היא הלשון אם לא הדיבור והכתיבה ? ובבואנו להשיב לתחייה את שפת לאומנו העתיקה ולהשתמש בה לא רק בבתי הספר ובבתי התפילה, כי אם גם בשוק החיים ולכל צרכי החיים , בבואנו להשיב ללשוננו את סגולתה הקדמונה ... עתה העת לשום קץ עד כמה שאפשר לכל שינויי המבטאים אשר בקרב עמנו , הגורמים כי לכל אחד ממנו , יכבד להבין את שפת רעהו."

בן המושבה ,אמנון הורביץ, כתב על קיום האסיפה :

"מקום האספה בחדרי בית הספר המרווחים. לאורחים הבאים לאספה המציאו מקום ללון בבתי איכרי המושבה. המארח דב ליבוביץ ונערי המושבה ונערותיה עסקו בשרות הסעודות ועריכת השולחנות והושטת המאכלים בסדר בניקיון ובזריזות היותר מצוינים. באסיפה זאת נוסד (מחדש) ''ועד הלשון העברית '' !! בסיום האספה נערך נשף שעשועים ברחוב המושבה תחת העצים הרעננים. על העצים נתלו פנסים ולאורך הרחוב נערכו השולחנות. הנאספים השתעשעו בשיחות במנגינות ובשירי ציון כמעט עד אור הבוקר..... ובשעה ארבע אחרי חצות הלילה בהיות השחר פרוש כבר על ההרים... סיים היו''ר את נאום הנעילה."