חגיגות פורים בראשית ימיה של המושבה גדרה

כבר בראשית ימיה של המושבה גדרה, למרות שהיתה מושבה קטנה וצנועה, בת רחוב אחד בלבד (הוא רחוב הביל"ויים של ימינו), השקיעו תושביה השקעה מרובה בחגיגות פורים.

בשנת 1969 כתב העיתונאי יהודה הגדרתי, לבית שכביץ' כתבה בעיתון "היום" ובה שיתף מזכרונותיה של אסתר שכביץ' על חגיגות פורים שהתקיימו בגדרה בשנת  התרנ"ט 1899.

וכך חגגו:

על המרפסת הגדולה שהיתה בבית ליבוביץ', הם העלו מחזה בשם "חתונה בעיירה".

את תפקיד הכלה מילא הביל"ויי דב אריאל לייבוביץ', ואילו את תפקיד החתן מילא הביל"ויי יעקב שלמה חזנוב.

לאחר מכן עברו לבית צוקרמן, הסמוך, ושם התקיימה הצגה של שיר "הברוגז".

בשיר זה אדם כלשהו מכריז שהוא "ברוגז" ומולו מופיע אדם אחר, מחופש, ומנסה לפייסו. המפייס מציע ל"ברוגז" חפצי ערך שונים או שמבטיח לו הבטחות.

את שיר ה"ברוגז" שר אז האדון סימנוביץ'. ובתפקיד המפייס שיחק יעקב הכהן שכביץ'.

שכביץ' הצליח לבסוף לפייס את סימנוביץ' , וה"ברוגז" הסתיים ב"שולם", לקול תשואות הקהל והשמחה היתה רבה.

חג פורים בגדרה 1958, אוסף הצלם צבי שוסטר, גדרה. באדיבות בתו שרה בילט.

בחלק האומנותי שכלל גם ריקוד, השתתפה הביל"ויית חיה סברדלוב, שהפליאה בריקוד הקוזאצ'וק, וגררה אחריה ,כנהוג בריקוד זה, עוד מבני המושבה שהצטרפו אליה ויצאו במחול.

אביו של ד"ר אשבל, שהיה מראשוני המורים בגדרה, רכב על מטאטא כדוהר על סוס , לאורכו של הרחוב .  גם תזמורת התארגנה במושבה, כאשר משה שכביץ' ניגן בכינור, יעקב קפרובסקי ניגן בקלרינט, ואליהם הצטרפו איכרים נוספים אשר תופפו על פחים וסירים.

בחורים מחופשים ממושב חצב ברחוב הביל"ויים, פורים 1961. אוסף הצלם צבי שוסטר, גדרה. באדיבות בתו שרה בילט.

איך התאפרו אז באותם ימים שהאמצעים היו דלים, ללא רשתות פארם וללא איפור של ממש?

באותם ימים היו מסתפקים במועט, והאיפור נעשה על ידי אמצעים פשוטים וזמינים. לאיפור בצבע שחור השתמשו אז בפחמים של עץ, פקק שרוף של בקבוק או משחת נעליים שחורה.

וכדי להתאפר בגוונים של אדום השתמשו במשחת נעליים בהירה .

כדי לייצר זקנים, שפמים ופיאות , השתמשו בחוטי פשתן.

חגיגות פורים על הגורן, תלמידי פינס 1958. אוסף הצלם צבי שוסטר, גדרה. באדיבות בתו שרה בילט.

בין תכנית אומנותית אחת לאחרת, ישבו הגדרתים למשתה, ליד שולחן ערוך בכל טוב:

צלוחיות עם זיתים חריפים- מעשה ידיהם, צינצנות של דגים מלוחים וכבושים , שהכינו נשות המושבה, וכמובן לחם שחור וטעים עד מאוד שנאפה בטאבון.

כל החגיגה הזו נערכה תחת כיפת השמים, כאשר ירח מלא, של אמצע חודש עברי, מאיר להם באור יקרות ממעל. הם נהגו לשיר ולשמוח וגם לשתות מהיין המקומי אשר ייצרו בעצמם מהענבים שגידלו במושבה.

גם משלוחי מנות נשלחו במושבה הקטנה, בה הכירו כולם את כולם והיו כמשפחה אחת.

תהלוכת פורים של בית ספר פינס ברחוב הביל"ויים בגדרה 1964.  אוסף הצלם צבי שוסטר, גדרה. באדיבות בתו שרה בילט.

וכך מסיים יהודה הגדרתי את כתבתו : " כן זה היה חג !  זו היתה הצגה , זו היתה שירה. זו היתה סעודת מלכים! ... שושנת ישראל צהלה ושמחה, בראותם יחד תפארת הביל"ואים! "