סיפורו של ניצול השואה , יצחק השען מגדרה. מאת: נעה שרמן גולדפינגר

יצחק רבינוביץ' או יצחק השען, כפי שקראו לו בגדרה, היה דמות מוכרת במושבה. חנותו היתה ממוקמת ברחוב וייצמן , ומספרים עליו שהיה איש טוב לב, עם חוש הומור, שעשה את עבודתו באהבה ובחיוך.

הוא נולד ברומניה לאמו יטי ולאביו שלום. עד גיל 11 חי חיים רגילים ולמד בבית הספר. להוריו היתה חנות מכלת ששימשה לפרנסת המשפחה.

ברומניה היה מעיין פתגם שאמר : "מלאכתו היא מלכותו" והיה נהוג שבנוסף ללימודיים העיוניים, לומדים ורוכשים גם מקצוע. לכן למד יצחק להיות שען. את המקצוע למד אצל שען וותיק ששמו היה גדליה מרקוביץ'.

הוריו של יצחק, יטי ושלום רבינוביץ'

כשהיה בן 12 הגיעו הנאצים לרומניה. הוא נאלץ להפסיק את לימודיו וחנות המכולת הוחרמה מהמשפחה. הוא הצליח להערים על הנאצים לגבי גילו. בגלל מבנה גופו הגדול, שיכנע אותם כי הוא בן 15 ונלקח לעבודות כפייה. העבודות היו מחרידות עבור כל אדם, ובוודאי עבור ילד בן 12. הוא נדרש לעקור את שיני הזהב מגופות הנרצחים ואף לחפור בורות לקבורה. בחלק מהזמן קיבל עבודה של קילוף תפוחי אדמה והדבר סיפק לו מקור מזון, כשאכל מהקליפות. 

חלומו של יצחק היה לעלות לארץ, להתגייס לצבא ולהגן על המדינה. לשם כך הלך להכשרה עוד בהיותו ברומניה. במסגרת ההכשרה למד הגנה עצמית באמצעות מקל, ג'ודו ושיטות לחימה נוספות. בנוסף למד חקלאות וידיעת הארץ. דברים אלה היו אמורים לסייע לו בחיים בארץ ישראל.

בשנת 1950, כשהוא בן 22, הפליג באונייה "טרנסילבניה" ועלה לארץ.  תחילה הגיע לעתלית ושהה שם תקופה. בהמשך התגייס לצה"ל ושירת בתותחנים, ולאחר שהשתחרר, עבר למעברה בגדרה.

במשך השנים הוא נלחם במלחמות ישראל, ועשה זאת במסירות רבה ומתוך אהבתו לעמו ולארצו.

יצחק כחייל צעיר

במעברה בגדרה הכיר ,יצחק, את מי שהפכה לימים לאשתו. באוהל סמוך לאהל שלו, התגוררו בני משפחת ארביב שעלו לארץ מטריפולי שבלוב. ריח התבשילים שעלה משם היה כל כך טוב שיצחק החליט ללכת לבדוק "מה מתבשל" שם. כך פגש באיריס, שהפכה  לימים לאשתו ולאהבת חייו. ליצחק ולאיריס נולדו ארבעה בנים ובת אחת.

יצחק ואיריס עם הוריהם, ביום חתונתם

הוריו של יצחק עלו לארץ אחריו. הם קנו חלקת אדמה בגדרה (כיום ברחוב ראובן), ובנו עליה את ביתם הצנוע. יצחק קנה חלקת אדמה בסמוך אליהם מתוך מחשבה שיוכל לסייע להם כשיזדקקו.

הוא אהב מאוד כדורגל. הבית ברחוב ראובן השקיף על מגרש הכדורגל.

את חנותו בגדרה פתח בשנת 1955 והיה לאומן בתיקון שעונים.

היה מראשוני הרומנים שהגיעו לגדרה, וראה צורך להקים בית כנסת לעולי רומניה ולכן הקים בית כנסת שפעיל עד היום ונקרא: "בית הכנסת של הרומני".

הבנים והנכדים מתפללים בבית הכנסת של הרומני

בבית הכנסת הרומני בגדרה

טוב ליבו של יצחק התגלה בחייו פעמים רבות:

בזמן שירותו הצבאי באחת המלחמות, כשהיה על המשמרת, איחר המחליף שלו ולא הגיע להחליפו. יצחק הבין שהבחור לא התעורר משנתו והחליט לאפשר לו להמשיך לישון, וכך עשה משמרת נוספת. כשחזר לחדרו, הבין שמעשהו הטוב הציל את חייו כיוון שמיטתו היתה מרוססת מירי כדורים.

גם בזמן השואה עשה רבות כדי להביא אוכל הביתה, ואפילו המעט שהביא סייע לבני משפחתו לשרוד. לימים כשפתח את חנותו בגדרה, היה מתקן שעונים גם עבור אנשים שידם לא הייתה משגת לשלם לו.

ביום הולדתו השמונים אמר יצחק לבני משפחתו : " אני מאוד מאושר כאן בארץ. אני מאושר לראות את המשפחה שלי גדלה, ורק יש לי מסר אחד חשוב להעביר : תדעו לשמור על הארץ הזו ולא לקבלה כמובן מאליו. אפילו בזמנים של שפע, כי חס וחלילה אם לא נגן ונשמור על עצמנו , השואה עלולה לחזור".

שלט הרחוב הקרוי על שמו

יצחק נפטר ב- 14.11.17 ונטמן בגדרה. הוא הונצח בגדרה בשם של רחוב הקרוי על שמו. הרחוב נחנך בשנת 2021 ונמצא בסמוך למגרש הכדורגל ובסמוך לביתו ברחוב ראובן.

יהי זכרו ברוך .