פעמי גאולה , מגאבס לגדרה- סיפורו של אבנר מימון ז"ל

פורסם בתאריך : 7.3.21

כבר בגיל צעיר נמשך אבנר מימון אחר רעיון הגאולה והשיבה לארץ.

הוא נולד בתוניס , בן שני למשפחה בת תשע נפשות שהתגוררה בבית קטן וצנוע. אביו רפאל היה חייט ובעל מתפרה . אימו סברסה היתה בת למשפחה אמידה ובתו של יעקב מימון שהיה ראש העיר של גאבס.

משסיים את לימודיו בבית הספר , למד אבנר את מקצוע הנגרות והחל לעסוק בו , ובכך סייע לפרנסת המשפחה. באותה תקופה החל לקחת חלק בפעילות של תנועת הנוער הציונית שפעלה בעיר. הוא נדבק בהתלהבות ברעיון העלייה ארצה, אך הוריו התנגדו לכך.

לאחר מסע שיכנועים ארוך, הם נעתרו לו לבסוף ואיפשרו לו לעלות לארץ. בשנת 1951 אבנר עלה בגפו, במסגרת עליית הנוער כשהוא בן 18בלבד, ובני משפחתו נשארו בתוניס.

הוא התגורר תחילה אצל קרובי משפחתו בעיר חיפה, בהמשך התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל. לאחר שחרורו מהצבא, התקבל לעבודה בחברת "סולל בונה" ובהמשך רכש בית במושבה גדרה.

בינתיים המשיך לשמור על קשר מכתבים עם משפחתו שנותרה בתוניס . הוא תיאר להם את החיים בארץ, שלח להם תמונות והפציר בהם להצטרף אליו ולעלות ארצה . כשנולדה אחותו הקטנה , קראו לה הוריו בשם 'סוזן'. אבנר ביקש מהם לשנות את שמה לגילה גאולה, כדי שיזכרו את רעיון הגאולה והעלייה לארץ.

בשנת 1957 עלו בני המשפחה מתוניס. אביו רצה להצטרף אליו ולגור לידו במושבה גדרה. אך כשנשאל מה מקצועו ענה שהוא חייט והמשפחה נשלחה לדימונה, שם קיבל האב עבודה במתפרה המקומית.

אבנר שאף להקים משפחה אך עדיין לא הייתה לו בת זוג. הוא עבד מבוקר עד ליל בכל רחבי הארץ, מקיבוץ דגניה שבצפון ועד לדימונה שבדרום ולקח חלק ,הלכה למעשה, בבניינה של מדינת ישראל הצעירה.

יום אחד הגיע לבאר- שבע. הוא הסתובב בשוק ולפתע הבחין באישה מוכרת. זאת הייתה כמונה, אותה הכיר עוד מתוניס. לאחר שיחה קצרה הציע לעזור לה בסחיבת סלי הקניות הכבדים וליווה אותה לביתה. בבית פגש לראשונה את בתה שושנה, נערה טובת מראה שהייתה אז בת 14. לאחר היכרות קצרה , ביקש אבנר את ידה של שושנה והם נישאו ועברו להתגורר בבית שרכש בגדרה. במשך השנים בנו בעמל כפיהם בית לתפארת, עם חצר יפה ומלאה בעצי פרי.

חלומו של אבנר היה שייוולד לו בן זכר, אך לבני הזוג נולדו שמונה בנות. הם גידלו את כולן באהבה ולתפארת. בשנת 1984 פרש אבנר לגמלאות מ"סולל בונה" לאחר 29 שנות עבודה. כשנה לאחר מכן זכו אבנר ושושנה לראשונה לצאצא בן זכר, כאשר נולד להם נכדם הראשון, גיורא .

במשך השנים עבד אבנר קשה כדי לבנות את ביתו ולפרנס את משפחתו. בנוסף על עבודתו ב"סולל בונה" עבד גם כגגן עצמאי בגדרה וסביבתה. תושבי גדרה זוכרים אותו כאיש של חסד ונתינה. תמיד נתן לאחרים. כשהיה אוכל מנת פלאפל אצל מזל דמתי, תמיד קנה פלאפל גם לילדים שהיו במקום. אחד מתושבי גדרה שהיה בעברו מכור לסמים סיפר שכאשר פנה לאבנר וביקש את עזרתו, אבנר תמיד עזר לו. הוא לא הסכים לתת לו כסף מזומן כי חשש שהכסף ילך לסמים , אבל תמיד קנה לו מזון ומוצרים שנזקק להם. כאיש של נתינה, כך דאג אבנר גם לבית הכנסת התוניסאי בגדרה.

כאשר עלו לארץ יהודי העיר גאבס , הם דאגו מה יעלה בגורל בית הכנסת של קהילתם , "סלאת זארה" אשר נותר בעיר גאבס. אבנר ביחד עם דודו יונה מזגיני ,החליטו להעתיק את בית הכנסת למקום מושבו החדש בארץ, במושבה גדרה. אבנר בנה במו ידיו חלק מהמבנה וגם דאג לבנות חומה מסביב כדי שהשטח יוקדש לבית הכנסת. בשנת 1964 נחנך בגדרה בית הכנסת התוניסאי "סלאת זארה" אשר נושא את שמו של בית הכנסת שהיה בעיר גאבס בתוניס.

בית הכנסת התוניסאי בגדרה היה חשוב מאוד לאבנר מימון. בעשרים השנים האחרונות לחייו, היה פעיל מאוד בנושא ודאג לטיפוח המבנה והחצר. מכספים שנתרמו הוא דאג להתקנת מזגנים , להחלפת מושבי הכיסאות ואף דאג לשתילת עצים בחצר. היה מגיע עם אחת מבנותיו בכל יום שישי כדי לנקות את בית הכנסת.

בית הכנסת "סלאת זארה" בתוניס היה ידוע בסגולותיו ובמעשי הניסים שאירעו למי שפקד אותו . גם בארץ יש עדויות ממקור ראשון על סגולות וניסים שכאלה שאירעו, בבית הכנסת שהוקם מחדש במושבה בגדרה.

בכל שנה בל"ג בעומר נערכת במקום הילולה שבה משתתפים אנשים מכל הארץ ומכל העדות.

אבנר מימון הוא דוגמה לאדם שעזב את ארצו ומולדתו בעקבות החזון הציוני, והגשים אותו בחייו. הוא עלה לארץ ובנה אותה במו ידיו, הקים משפחה לתפארת ונשאר נאמן למסורת, למורשת ולקהילה שבה גדל וחונך.

בשנת 1999 , התגלתה מחלת הסרטן בגופו של אבנר. לאחר מאבק ממושך במחלה , ביום כ"ו באדר א' תשס"ג 28.2.2003 נפטר אבנר בבית שבנה והקים במו ידיו ומסביבו אשתו ובנותיו.